מבצע "שכנות טובה", שהתבצע על ידי פיקוד הצפון ועוצבת הבשן בגבול ישראל־סוריה בין השנים 2016־2018, נחשב כמבצע ההומניטרי הארוך, המורכב והמוצלח ביותר שישראל ערכה.
"מי שלא רוצה ועדת חקירה יודע למה": המערכת הפוליטית סוערת בעקבות תחקיר בארי
תחקיר בארי עשה הנחות לבכירים - על גבם של הלוחמים הנועזים | אבי אשכנזי
במסגרת המבצע הועברו לצד הסורי כ־2,000 טונות מזון, כ־350 טונות ביגוד חורף ועשרות טונות של ציוד רפואי לצד מוצרי היגיינה. זאת בנוסף להכנסתם של כ־6,000 חולים ופצועים סורים (ביניהם כ־1,400 ילדים החולים במחלות כרוניות) וסיוע בהקמת פרויקטים שונים מעבר לגבול (מרפאת שדה, בית חולים ליולדות, שיקום מרפאות, מאפיות ועוד).
לעומת זאת, בזמן מלחמת חרבות ברזל ישראל מעבירה או מאפשרת העברה של סיוע הומניטרי בהיקף גדול לאין שיעור. לשם הדוגמה, מתחילת המלחמה ועד חודש יוני 2024 הועברו לעזה מעל 507 אלף טונות מזון.
למרות זאת ועל אף העובדה שמדובר במלחמה שלא ישראל פתחה בה, מוצאת עצמה המדינה מותקפת ללא הפסקה הן על ידי קובעי מדיניות במדינות שונות והן באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות. מהתקפות אלו מצטייר נרטיב שלפיו ישראל אינה פועלת להכנסת סיוע הומניטרי באופן רחב, ואף נותנת יד להרעבה מכוונת של הציבור העזתי.
בבואנו לנתח את המערכת הפועלת למול רצועת עזה, יש להביא בחשבון שלוש "הפרעות" הפועלות בגזרה ואשר תורמות ליצירת נרטיבים שליליים כנגד מדינת ישראל, על אף היקף המזון המועבר.
ההפרעה הראשונה היא סיבות פוליטיות־פלסטיניות הנוגעות לנרטיב המאבק מול ישראל, לצד הרצון ליצור למול העולם המערבי והערבי תמונת "מסכנוּת" ו"קורבנוּת". הגורמים הפלסטיניים זיהו היטב כי יצירת מצג של הרעבה, רצח עם וכו' מקדמת היטב אג'נדה זאת, ועל כן ימשיכו להדהד זאת, ללא כל קשר להיקף הסיוע הנכנס לעזה.
השנייה היא העובדה העצובה שלפיה הסיוע ההומניטרי מחולק בידי חמאס בעיקר למקורביו, כך שאינו מגיע לחלק ניכר מהאוכלוסייה הנזקקת. זאת כחלק מהדירקטיבה של יצירת משבר יזום. נוסף לכך, חמאס ויתר ארגוני הטרור מבצעים ירי לעבר מעברי הגבול בין ישראל לרצועת עזה והמרחב הסמוך אליהם. רק במאי האחרון נהרגו ארבעה לוחמי צה"ל ממט"ח פצמ"רים שנורה לעבר מוצב כרם שלום הסמוך למעבר.
המטרה היא לשבש את פעילות המעברים ולהוביל את מדינת ישראל לסגירתם. או אז, בצביעות שאינה נתפסת, הם מעלים מחדש את טון הנהי על כך שישראל יוזמת הרעבה ואינה מאפשרת הכנסת סיוע לרצועה. ההפרעה השלישית היא אונר"א, הנשלטת דה־פקטו על ידי חמאס, ובנוסף מגלה אוזלת יד בכל הקשור בהפצת הסיוע וחלוקתו.
משכך, ניתן להבין כי כלל לא משנה מה מספר משאיות הסיוע שיוכנסו לרצועת עזה וכמה הודעות יופצו בנושא מטעם מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש), אינטרס־העל של ההנהגה הפלסטינית, הן חמאס והן הרשות, הינו להמשיך ליצור מצג שווא של רעב ומצוקה, מתוך הבנתם את היכולת של ההמונים במערב ובמדינות ערב להזדהות עם סבל זה לכאורה. עם זאת, לא ראינו הזדהות דומה עם קורבנות בסודן, בסוריה ובמקומות נוספים בעולם שבהם התרחשו אסונות הומניטריים ממשיים.
באותה נשימה, לגולשים במדיות החברתיות הפלסטיניות הנחשפים להיקפי הסחורות הנמצאות בשווקים, ברור לחלוטין כי בחודשים האחרונים לא קיים מחסור במזון. אולם מסר זה לעולם לא ישוקף על ידי הפלסטינים כלפי חוץ.
לעבור לפעולות יזומות
נשאלת השאלה מה ניתן לעשות ואיך משליכים הצלחה של מבצע בזמן אחר, בזירה אחרת, על המצב בזירה הפלסטינית? להבנתי הצנועה, מרכיב אחד משמעותי חסר בהתנהלות הישראלית אל מול הסיטואציה ההומניטרית, והוא המענה ההוליסטי.
לאורך השנים וגם כיום, לצערי, נתפס המענה ההומניטרי כבעיה של המתפ"ש ולא של מערכת הביטחון או של ישראל בכללותה. בשונה מכך, מבצע "שכנות טובה" היה מבצע סיוע הומניטרי שהיווה חלק מתפיסה מבצעית שלמה שפותחה בעוצבת הבשן, והוא עצמו לווה באין־ספור פעולות נוספות כדי לחזקו ולהטמיע את המסרים שהיה ברצוננו להעביר לאוכלוסייה הסורית.
כיום המערכת הישראלית בהקשר של עזה מנסה להילחם בטחנות רוח. פרסומי המתפ"ש על היקף המשאיות שנכנסות והסרטונים של דובר צה"ל בנושא, אולי מצליחים להשפיע בחדרי חדרים על הלגיטימציה הבינלאומית (חשוב מאוד כמובן), אך בוודאי שאינם מצליחים להילחם בנרטיב ובסיסמאות של הצד הפלסטיני. הדבר מוביל לכך שישראל מפסידה שוב ושוב בנושא זה, והרי על כך כבר אמר אלברט איינשטיין "לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה אחרת משול לאי־שפיות".
בהקשר זה וכחלק מהפתרון, נכון לטעמי למדינת ישראל לפתח מערכת שלמה של מנגנוני הסברה משמעותיים סביב נושא הכנסת הסיוע ההומניטרי. לרבות מערכת שתפעל באופן רצוף ו"תפמפם" ללא הרף את המסרים הללו – מכמויות הסיוע ועד השחיתות החמאסית, הירי המכוון על המעברים, היעדר המחסור בשווקים וכו'. ולא רק כתגובה לאירועים שבהם אנו מואשמים על ידי הצד הפלסטיני או מי מתומכיו.
על מנת לפרוט אמירה זאת למעט פרקטיקה, די לציין כי רתימה מלאה של דובר צה"ל בכלל השפות, רתימת המנגנונים המדינתיים הישראליים (משרדי הממשלה וארגונים פרו־ישראליים שלהם יש יכולת להגיע לאוכלוסיות רבות ושונות), רתימה של משפיעני רשת, הצבת מרואיינים בתוכניות ברשתות הבינלאומיות, הפעלת אמצעי השפעה מתקדמים, ניהול מערכת ל"פ (לוחמה פסיכולוגית) ועוד – יכולים לשנות ולא במעט את המצב.
לסיכום, על אף המורכבות האובייקטיבית, ניסיוני מלמד כי יצירת מערכת שלמה המכירה היטב ובקיאה בנתונים מחד, ויודעת להנגישם בפלטפורמות השונות לאוכלוסיות שונות ורחבות ככל האפשר מאידך, יכולה להוות שינוי מרענן בקרב שבו לכאורה אנו מפסידים מראש.
לצערי, כיום חלק ניכר מפעילויות ההנגשה הללו נעשות באופן וולונטרי על ידי משפיעני רשת כאלו ואחרים ולא כחלק מתוכנית הפעלה כוללת ואינטגרטיבית. יתרה מכך, בהקשר הסיוע ההומניטרי, חשוב להבין כי ההיכרות עם הנתונים והתהליכים היא קריטית על מנת ליצור תוכן איכותי. על כן מצופה כי מדינת ישראל על זרועותיה תיתן מעטפת של שיקוף התהליכים לאותם גורמים הפועלים מטעמה ולאמצעי התקשורת.
הכותב הוא סא"ל (במיל'), שירת במערכי התיאום והקישור בזירה הפלסטינית ופיקד על מבצע "שכנות טובה"
[email protected]