חדשות מאז ומתמיד זרמו בעורקיי. עוד מאז שהייתי בת חמש, נהניתי פה ושם מצפייה ביומני ערב כאלה ואחרים, ביניהם 'ערב חדש' ודומיו, ו'משעל חם' כי מסורת זו מסורת. לא הבנתי הרבה, כנראה לא לקחתי את הנאמר לשיחות מסדרון בגן (אני מקווה), אבל הייתה תחושה שדברים קורים. אני אפילו זוכרת את עצמי צופה ב'משחק מכור', הנצר הקדום של 'גב האומה', ומקנחת בערוץ הקניות. כמובן שהיו בעיקר תוכניות ילדים בלו"ז שלי דאז, מסיבות ברורות. גם בבגרותי אהבתי להאזין ולצפות בחדשות, בעיקר בכל הנוגע לפוליטיקה, וזה כנראה השפיע גם על מה שאני עושה כיום. אני מניחה שאתם תוהים לאן אני חותרת.
מתחילת המלחמה, החדווה הזו שלי שינתה כיוון. היכולת להאזין לחדשות הלכה ופחתה, בעיקר כי החדשות רעות, מפחידות ומטרידות, ותמונת המצב הקודרת לא משתנה או מתחלפת בבשורה. הפוליטיקה גם היא חדלה מלשמש עבורי מקום לאסקפיזם, ככל הנראה מאותה סיבה בתצורה שונה. כל זה גרם לכך שהדבר היחיד שעושה לי חשק להתעדכן הוא משהו טוב באשר לחטופים המצויים בשבי חמאס כבר יותר מתשעה חודשים. הבעיה? זה לוקח כל כך הרבה זמן, מה שאומר שכל כך הרבה משפחות ומעגלים בעצם לא מצליחים לחיות במשך הכמעט שנה הזו. מייסר לחשוב על זה, עוד יותר מייסר לנסות להתנתק בכוח מעצם המחשבה.
ועדיין, תשעה חודשים לתוך הימים הנוראיים שהחלו בבוקר השבת השחורה, אני תוהה האם המשניות הביטחוניות של כל יודעי הדבר בכלל מצליחות להזיז את המחוג. לגרום לישראלי ארצנו להשתכנע, להגות, להציע פתרון, להתווכח עם נהג המונית, המלצר, השכן או עם סירי. שאגב, לא עונה וממש לא מסייעת בזמן נהיגה. אם הייתי רוצה 'סליחה, אין לי יכולת לעזור עכשיו', הייתי מחכה שעות על הקו במוקד הטלפוני של הבנק.
אז בגדול, אני חושבת שלא. שהניתוחים הצבאיים, הדעות לכאן ולכאן על מה היה צריך לעשות ומה לא מתחילות להתיישן, להיראות כמו שידור חוזר, כמו חדשות של יום האתמול. גילוי נאות, גם לי אין מושג מה צריך לעשות מבחינה צבאית וביטחונית, ומצד שני גם מעולם לא התיימרתי להגיד את זה. להחזיר את החטופים זה הדבר היחיד שכולם יודעים שחייב לעשות, ועכשיו, ואפשר גם להיות סמלת במילואים, כמוני, בשביל להבין זאת. ובתכלס, זה אולי הדבר היחיד שכדאי להמשיך ולשדר בלופים. כדי שאף אחד לא ישכח מה חשוב באמת.
ובאשר לשאר הזמן, בין סיפורי החטופים לסיפורי הגבורה של הנופלים ולבעלי העסקים המפונים שעברו לעבוד במרכז בתקופת המלחמה (יש הרבה כאלה, פנו אליהם כשאתם זקוקים לאיש מקצוע), הייתי שמה בצד את האסטרטגיות של הבכירים לשעבר. יכול להיות שהכל נכון, ויכול להיות שיש מה לתקן, אבל בכל מקרה ההחלטות ככל הנראה לא יתקבלו כתוצאה מפאנל כזה או אחר. מחפשים בכל זאת דרור למחשבותיכם? זמן נהדר להטביע יגון (ויש הרבה ממנו) בטלנובלות עבר, סדרות מצוינות אחרות, או תוכניות בישול. אלה יזכירו לכם, ולנו, שכשהחטופים יחזרו נוכל ליהנות שוב מהדברים הפשוטים. מאלה שנהנו מהם לפני המלחמה.