התמונות של קבלות הפנים החגיגיות למחבלים המשוחררים יוכיחו לכל תושבי האזור שהעם היהודי ויתר, בפועל, על זכותו להתקיים בארץ אבותיו
אי אפשר, כמובן, שלא להבין ללבם של קרובי אלה שמוחזקים בשבי ברצועת עזה. מבחינתם, אני מניח, אין מחיר שהוא לא סביר או לא מתקבל על הדעת. כל מחיר ראוי, בעיניהם, כדי להביא הביתה את יקיריהם.
אבל, כמו בכל משוואה, ואת זה צריך לזכור גם יואב גלנט, תמיד יש גם צד שני - ובמקום הזה נמצאים, לדעתי, בין השאר, המשפחות של מאות הנופלים בקרבות. ולא רק הן. בצד הזה נמצאים, כנראה, גם עשרות אלפי התושבים שהתפנו, בדרום ובצפון, מיישוביהם. אלה לא יחזרו לבתיהם אם המציאות שהייתה מנת חלקם לפני ה־7 באוקטובר תחזור, והיא תחזור, בלי שום ספק, אם צה”ל יחזור לקונספציות שהדריכו את בכיריו בעבר.
ועוד זאת: לא רק המפונים מבתיהם בנגב ובגליל נמצאים בצד האחר של המשוואה. יש עוד אין ספור אזרחים שחייהם יהיו נתונים בסכנה בכל ימות השנה אם מאות רוצחים ישוחררו מהכלא. שלא לדבר על כל אלה שיראו את רוצחי בני משפחותיהם חוזרים לבתיהם כדי להמשיך במלאכת ההרג של יהודים. התמונות של קבלות הפנים החגיגיות יוכיחו לכל תושבי האזור שהעם היהודי ויתר, בפועל, על זכותו להתקיים בארץ אבותיו.
אני יודע שאלה מילים קשות, אולם זאת תהיה המציאות החדשה של כולנו. מבוזים. חסרי אונים. מוכים וחבולים ללא יכולת אמיתית לשרוד. עצמאותנו תהייה תלויה על בלימה.
וחשוב להגיד גם את הדברים האלה: לאחר הנסיגה מרצועת עזה, הלגיטימציה לחזור ולפלוש אליה לא תחזור. גם לא יימצא, לדעתי, אפילו איש מילואים אחד שירצה לסכן את חייו למען מדינה שאיננה חפצת חיים. חוצפתם של ארגוני הטרור לא תדע מנוח. גם ביהודה ובשומרון וגם, כנראה, בגבולותינו האחרים.
החזות היא קשה, ובכל זאת אינני מוצא רבים שמוכנים לשים את נפשם בכפם ולומר את הדברים. למעשה, ערוצי התקשורת אינם מעלים לשידור את מי שמבקש לומר דברים הפוכים לדברים שמושמעים ליד הצמיגים הבוערים. כמו ערב אסונות מדיניים קודמים, מערכת הביטחון מיישרת קו. לא נמצא בקרבה אפילו צדיק אחד, בעיניי, שיהיה מוכן לסכן את הקריירה העתידית שלו . אני מקשיב לקולות העולים משם, לישראל זיו, למשל, ואני מתקשה להבין כיצד השנאה לראש הממשלה מצליחה לעוור את עיניהם של מי שפעם היו מופקדים על ביטחוננו.
הרוחות הן רעות. ההפגנות האלימות, לטעמי, בברכתה של היועמ”שית, צריכות להדאיג את הכל. הן לא מאפשרות שיח פתוח. הן משתיקות כל קול שאינו עולה בקנה אחד עם הדרישה “בכל מחיר”.
אינני יודע בכוחו של מי לעצור את המסע המטורף הזה לעבר סוף ידוע מראש - אבל זה חייב לקרות. בשום מקום במקורותינו לא נאמר שהמצווה של “פדיון שבויים” עולה בחשיבותה על המצווה “ובחרת בחיים”. ימי “בין המצרים” קרובים מתמיד.