עד ה-7.10 כעסתי מאוד על מי שלא חשב כמוני. שנת 2023 הביאה לקרע עצום בעם, להקצנה, שנאה ותחושה שחיים בתוך מדינת ישראל שני עמים שלעולם לא יוכלו לדור בכפיפה אחת.
טל חיימי היה איש משפחה למופת: אב, בעל, בן ונכד. הוא היה חבר משמעותי בקהילת קיבוץ ניר יצחק ובחר ולהרחיב את משפחתו בקיבוץ שבו נולד וגדל. ב-7.10 טל יצא להגן על הבית ולא חזר. גופתו עדיין מוחזקת בעזה. כשנחתה עלינו הקטסטרופה, אף אחד מאיתנו עוד לא הבין את גודל השינוי שהיא הולכת להביא לחיינו. עבור רובנו, השינוי היה כל כולו טרגי. ועם זאת, בתוך כל השחור, אני רוצה דווקא לספר לכם על נקודת אור.
בשמונה מתוך תשעת החודשים האומללים הללו אני אחראי על כך שבכל יום שני עולות משפחות החטופים לכנסת, כדי לוודא שאף דיון בוועדות הכנסת לא נפתח לפני שאנחנו מדברים על הנושא הכי חשוב במדינת ישראל.
עם הזמן, הצטרפו אלינו קבוצות ופורומים נוספים שרוצות להשמיע את קולן בבית העם. במשך מספר שבועות, הייתה תחושה שאנחנו משחזרים את הדפוס הקודם: ״משפחות החטופים מול המשפחות השכולות״. לא עזר כשאמרנו שגם אנחנו המשפחות השכולות, ולא עזר להם כשאמרו שהם רוצים להחזיר את החטופים, אבל חושבים שצריך קודם להגביר את הלחימה. מתח ואיבה היו באוויר בזמן שדיברנו.
עם הזמן, הכרנו. והתחלנו לדבר בעצמנו: פנים מול פנים, באינטימיות ורגישות ומתוך כבוד. הצלחנו לומר בכנות אחד לשני מה אנחנו באמת חושבים, ויותר מכך - מה באמת כואב לנו. אנחנו - משפחות החטופים - סיפרנו על הפגיעה הנוספת שאנו חווים כשמאשימים אותנו בכך שאנחנו מוכנים להקריב מדינה שלמה כדי להציל את אהובינו. איך ניתן לטעון בפני משפחות שעברו פוגרום ומבקשות להציל את שארית הפליטה שעוד נותרה, שהם מסייעים לאויב האכזר שחירב את חייהם?
מן הצד השני, שאלו אותנו המשפחות השכולות: ״איך ניתן לטעון שאנחנו מוכנים להקריב את החטופים? הלא שלחנו את ילדינו לקרב כדי להציל את החטופים! זו הייתה המוטיבציה שלהם להילחם והם נפלו בעת מילוי המשימה הזו״.
דווקא מתוך הכאב העצום של שני הצדדים, הצלחנו למצוא חיבור אל החיים. הצלחנו להאמין שהאחר רוצה בטובתנו, אפילו אם הוא רואה את הדברים אחרת. מבעד לסטריאוטיפים והדעות הקדומות, אנחנו שותפים לאהבת הארץ ורוצים בטובתה. כולנו רוצים לחיות פה חיים בטוחים ומשגשגים. והכי חשוב: כולנו לא מעוניינים לשנוא את האחר.
הקיום שלנו ביחד במדינה, הניצחון שלנו במלחמה והיכולת שלנו לבנות עתיד משותף טמון באחדות. אבל לא באחדות במובנה השיטחי, כפי שלעיתים מדברים עליה. אחדות במובן שנלמד לדבר אחד עם השניה ונלמד להאמין אחד בשניה. זה מחייב שיח כן ועוד יותר - זה מחייב סגנון שיח שונה לחלוטין.
התהליך שעברנו יצר בינינו אמון שמגשר על פערי הדעות והשקפות העולם. ברגע שיש לי אמון באדם שמולי - ברגע שאני מאמין שהוא לא יעשה דבר שיפגע בי במובהק - אפשר לפעול יחד. אנחנו למדנו לעשות את זה ואנחנו מצפים מנבחרי הציבור שלנו לקחת דוגמא וליישם זאת בעצמם. ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הוא אודי גורן, בן דודו של טל חיימי הי"ד, שגופתו מוחזקת בשבי. אודי ישתתף בעצרת "שרים יחד לשובם" ביום שלישי 16.7.24 בשעה 20:00 כיכר החטופים בת"א.