נסו לדמיין ישיבת ממשלה עם מצגת על השיח הרעיל ברשתות החברתיות וגם בחלק ניכר מאמצעי התקשורת, והבעת דאגה מהירידה בלכידות הפנימית שכולנו חשנו מיד לאחר ה־7 באוקטובר.
דמיינו חברי ממשלה שצופים בסרטונים, חלקם של חבריהם או תומכיהם, ודנים בכובד ראש איך אפשר לשנות התנהלות כדי לתת דוגמה אישית ולהשפיע על הורדת הקיטוב בחברה הישראלית.
דמיינו שלאחר דיון מעמיק מחליטים להמשיך בשבוע הבא, לבדוק מסרים חדשים לציבור, אולי הפחתה משמעותית של תעמולת נגטיב, אולי שיתוף פעולה עם האופוזיציה (או לפחות עם חלקה) - הכל כדי לייצר אווירה פנימית שונה.
הקריאות להחלפת ביידן מוכיחות: "הניו יורק טיימס" איבד כל פרופורציה מקצועית | לילך סיגן
כדי שנוכל לשרוד: ישראל לא יכולה להתפזר או להיגרר אחרי קצותיה | לילך סיגן
בניגוד לתגובה הצינית שראינו כלפי ישיבת הממשלה בנושא הסתה השבוע, אולי הציבור דווקא היה מתרשם שמאחורי דיון שכזה מסתתרת כוונה כנה וטובה.
מדאיג שהעוינות כלפי ראש הממשלה אכן גדלה מאז ה־7 באוקטובר, אבל גם אלף דיונים כמו זה שראינו ביום ראשון לא ישפרו את המצב. אי אפשר לקדם בוטות, קיצוניות וקיטוב ביד אחת, ואז לדרוש שלא תהיה הסתה ביד השנייה.
מה שעשוי לשפר את מצב ראש הממשלה ומשפחתו הוא ממשלה שתדגים ממלכתיות, אכפתיות חוצת מגזרים ושיח מכבד, עד אחרון השרים. ממשלה שתגנה ההשתלחויות גם נגד מתנגדיה וגם בקרב אוהדיה.
היא תשפיע על האווירה כולה, וכך בעצם תשפיע לא רק על ראש הממשלה אלא על כל האזרחים. הממשלה שלנו לא שם, ומאכזב לפגוש את זה בכל פעם מחדש. התפיסות שלה פשוט לא מותאמות לצרכים של מדינת ישראל בעת הזאת.
הרי מה שיוריד את רמת ההסתה הוא ממשלה שתעבוד בהרמוניה עם כוחות הביטחון במקום להשתלח בהם כדי להסיר מעצמה אחריות (הרי האחריות מיוחסת לה בכל מקרה). רמת ההסתה תרד גם מתוך שיתוף פעולה חכם עם מערכת המשפט נוכח ההסתבכות בהאג, במקום להשתלח בשופטים.
בניגוד לדף המסרים החדש שהשרים חזרו עליו שוב ושוב מיום ראשון, לא ״מנרמלים פה הסתה נגד ראש ממשלה״, אלא מנרמלים פה שיח אלים, כמו גם דמויות קיצוניות שמעולם לא קיבלו לגיטימציה בהנהגה הישראלית. אחת מתופעות הלוואי היא הסתה נגד ראש הממשלה.
מה שראינו ביום ראשון היה בעצם ניסיון לתפוס טרמפ על אירוע שאינו באמת קשור אלינו, כדי לנסות להגביר אהדה לממשלה שאיבדה תמיכה ציבורית. רק שהממשלה איבדה תמיכה ציבורית כי היא אינה מסוגלת לנהל את ישראל של אחרי ה־7 באוקטובר.
התלות שלה בקיצוניים מונעת ממנה לעשות את הצעדים הדרושים. לכן היא מקדמת קומבינת גיוס תוך התעלמות מהצרכים הקיומיים ומשחיקת המילואימניקים, כשבידה השנייה היא מאריכה שירות סדיר לאלה שקורסים גם ככה. לכן היא גם חזרה להתנהלות רעילה כדי לנסות למשוך מצביעים שנטשו, בעוד שבידה השנייה היא נבהלת מההסתה נגד ראש הממשלה.
אם כבר ללמוד מניסיון ההתנקשות בטראמפ - אפילו הפרובוקטור הגדול התחיל לדבר בשבחי האחדות. נקווה שזה יחזיק מעמד, אבל לפחות כרגע טראמפ הבין את ההיגיון: כשאתה עצמך מסית, אל תיראה מופתע כשזה יחזור אליך.
גם אצלנו ההסתה לא תיפתר על ידי הסתה נגד המסיתים. היא תיפתר על ידי מסרים שונים לגמרי בטונים שלהם, ומכך שהם יעסקו בפייסנות במקום בהאשמה. אנחנו כבר מזמן לא בשלב שבו משנה מי התחיל - משנה מי ממשיך.
כיוון שהנהגה אמורה להוביל - היא זו שאמורה להתחיל להוביל קו פייסני חדש. אם היא לא מסוגלת לכך, הרי שהיא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. הפתרון יבוא רק ממי שהפנים שכשחושבים שהאויבים הם חלק מהעם - לא מצליחים להתמודד עם האויבים מבחוץ. ככה פשוט.