לפני כמה ימים ראינו כולנו בזעזוע גדול את ניסיון ההתנקשות בנשיא ארצות הברית לשעבר והמועמד לנשיאות דונלד טראמפ במהלך עצרת בחירות בפנסילבניה. האירוע הזה חסר תקדים בקיצוניות שלו ואצלי הוא הדליק הרבה מאוד נורות אדומות, שאלות ותהיות באשר לעולם כולו.
אלימות פוליטית היא כלי שלצערי הופך להיות יותר ויותר לגיטימי ואפשרי בכל העולם. הרשתות החברתיות הפכו להיות מקום פופולרי להסתה, ההפגנות הפכו להיות איום של ממש והגענו עד לכדי ניסיונות רצח ואלימות כלפי מנהיגי עולם.
בתוך כל האבל: החלטתי לשתף אתכם בנקודת אור אחת
בחירתו של נתניהו: הישרדות עם ממשלה קיצונית או האינטרס הישראלי?
עוד לא ברור מה היה המניע של המתנקש בחיי טראמפ, אבל דבר אחד ברור יותר מתמיד: הדמוקרטיה בכל העולם היא כבר לא דבר שאפשר להתגאות בו. בארצות הברית הגדולה היו מספר ניסיונות רצח של מנהיגים פוליטיים שחלק מהם גם הצליחו, כמו למשל רצח הנשיא קנדי. האלימות הפוליטית בארצות הברית כלפי טראמפ היא דגל אדום שצריך להדאיג את כולנו.
גבולות חופש הביטוי היטשטשו לחלוטין בשנים האחרונות בכל העולם. מותר לאנשים להגיד ולעשות הכל רק בשם הערך החשוב, ויש שיגידו הקדוש, שהוא חופש הביטוי.
בישראל, האלימות הפוליטית (גם אם היא רק מילולית) חוצה כל גבול של טעם טוב. מסיתים מפורשות לרצח ראש ממשלה ובני משפחתו, אלופים בצה״ל ושלל בכירים לשעבר במערכות הביטחון והמשפט אומרים דברים נוראים על ראש הממשלה וכלפי עיתונאים. חברי כנסת מכל הצדדים מאוימים בלי הפסקה. כל אלה ועוד דברים רבים הם דוגמאות מובהקות לרמה ההזויה שאליה הגענו.
שאלה שמטרידה אותי מאוד היא מדוע יש אכיפה בררנית מצד מערכת אכיפת החוק בישראל וסובלנות כלפי הסתה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית כלפי הצד הימני. לצערי יש לי תשובה לשאלה הזאת: נראה שגורמים בכירים במערכת אכיפת החוק לא ממהרים לטפל באותם מסיתים.
כולנו זוכרים מה עשו במערכת המשפט (ובצדק) לאותה אישה ששלחה מכתב עם קליע לראש הממשלה דאז נפתלי בנט. אותו דבר צריך לעשות לכל מי שמאיים או מסית לפגוע באיש ציבור, עיתונאי או מפגין, ועצם העובדה שלא נעשה כלום בעניין הזה הוא הסכמה שבשתיקה לדברים האלה.
כל הדברים האלה, ובמיוחד לאחר הניסיון לרצוח את טראמפ, גורמים לי לחשוב ולדאוג מאוד שאנחנו קרובים יותר מתמיד לרצח פוליטי נוסף במדינת ישראל ולא רחוק היום שבו נחווה את האסון הזה.
לפני כמעט 30 שנה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ויש לי תחושה שלא למדנו כלום. כשיקרה פה הרצח הפוליטי הבא לא נדבר על קווים אדומים אלא על קווים שחורים שלא ניתן יהיה למחוק אותם. אז בואו נמנע את זה כי אם זה יקרה פעם נוספת לא תהיה כבר דרך חזרה. אני גאה בהיותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, אבל אסור לנו לחצות את גבול הדמוקרטיה הלגיטימית. יש לי תחושה שקצת שכחנו אותו.