בימים האחרונים עולה לדיון תקשורתי וציבורי סוגיה משמעותית במו"מ סביב עסקת החטופים, שנוגעת לעתידו של מעבר רפיח וציר פילדלפי. אחד הפתרונות המרכזיים העולים בשיח הינו שליטה מצד הרשות הפלסטינית בסיוע של נוכחות בינלאומית. לנוכח ניסיון העבר הכואב, אין מנוס מלהזכיר נשכחות מהימים שבהם ניסיון כזה בוצע בפועל, ולחדד נקודות שנידרש לעמוד עליהן בדרך להסכם עתידי, אם וכאשר יקרום עור וגידים.
ב־25 בנובמבר 2005 הועבר מעבר רפיח לשליטת הרשות הפלסטינית בעקבות תוכנית ההתנתקות ולאחר שהוחלט שצה"ל ייסוג מציר פילדלפי המפריד בין רפיח העזתית לרפיח המצרית (ציר הגבול מתחיל בים התיכון ונמשך לאורך כ־14 ק"מ עד מעבר כרם שלום). על מנת להפיג חשש ישראלי מהברחות עיליות, דרך המעבר עצמו (אין מדובר בפתרון לסוגיית ההברחות בתווך התת־קרקעי), הוקם מנגנון, כחלק מהסכם כתוב בין הרשות הפלסטינית ומדינת ישראל, ולפיו - ניהול המעבר יבוצע על ידי נציגי הרשות הפלסטינית ומצרים (כל צד יפעל בשטחו הריבוני) ובפיקוח של כוח מטעם האיחוד האירופי, EUBAM (משלחת האיחוד האירופי לסיוע בגבול רפיח), אשר שהה פיזית במעבר רפיח לשם ביצוע פעילות הפיקוח. במקביל, המעבר רושת במצלמות שהעבירו ב"שידור לאחור" את המתרחש בו.
ישראל הודיעה למצרים: מוכנים לסגת ממעבר רפיח וציר פילדלפי
כחלק משלים למנגנון, הוקם במרחב מעבר כרם שלום חמ"ל משותף שבו היו נציגים של מדינת ישראל (קצין מתאם הפעילות בשטחים), נציג של הרשות הפלסטינית ונציג של הכוח מטעם האיחוד האירופי. מנדט כוח המשקיפים היה "לפקח, לאמת ולהעריך באופן פעיל את ביצועי הרשות הפלסטינית בכל הנוגע ליישום העקרונות המוסכמים למעבר רפיח, ולפעול בסמכות כדי להבטיח שהרשות הפלסטינית עומדת בדרישות ומקיימת את הכללים והתקנות החלים עליה".
בפועל, כל אחד מהנציגים ישב בחמ"ל עצמאי, ובתווך היה חדר דיונים שבו התכנסו שלושת הנציגים כאשר עלו נושאים שנדרש לדון בהם במשותף (בעיקר בקשות להבהרות מהצד הישראלי כלפי תהליכים שהתנהלו במעבר). אם הצד הישראלי הבחין, באמצעות המצלמות, במשהו שעורר את חשדו, בוצעה פנייה לצד הפלסטיני ולצוות האירופי, על מנת שהפקחים האירופים שבמעבר יגיעו לכבודה החשודה ויפקחו באופן אישי על בדיקתה.
הטלת סנקציות
לכאורה, מדובר במענה סביר לסוגיה מטרידה, שאפשר לצד הישראלי בקרה על המתרחש במעבר. עם זאת, מהיכרותי האישית עם המהלך, אפשר למנות לכל הפחות שלוש נקודות משמעותיות אשר פגעו באפקטיביות של הפתרון שניתן, ואם הפתרון העתידי המוצע יהיה במתכונת דומה, נכון יהיה לשים לב אליהן.
הנקודה הראשונה היא השידור של המתרחש במעבר רפיח לחמ"לים שהוקמו במתחם כרם שלום, שמסיבות שונות לא התבצע בשידור ישיר, אלא ב"דיליי" של זמן קצר - דבר שפגע באפשרות לפיקוח אפקטיבי מהצד הישראלי על המתרחש במעבר בזמן אמת. כלומר, מקרים מסוימים שבהם מצאנו לנכון לפנות לאנשי המשלחת האירופית בבקשה לשלוח נציג מטעמם לדלפק מסוים על מנת לבחון את הטובין שנבדק, נענו בתשובה כי הנוסע כבר עבר את המעבר ונכנס לתוך תחומי הרצועה.
הנקודה השנייה היא שאם התגלה חשד כלפי אחד האזרחים הפלסטינים שהעביר במעבר סחורה חשודה, לא הייתה יכולת לצד הישראלי לקבל את פרטי הזהות המלאים שלו, אשר היו יכולים לשמש, לדוגמה, להמשך מעקב מודיעיני אחר האיש באמצעות גורמי הביטחון הישראליים, בשביל לנסות וליצור הקשר בין אותו תושב לבין ציר הברחות אפשרי. הסיבה לכך הייתה התנגדות מוחלטת של הצד הפלסטיני להעביר פרטים של תושבים פלסטינים, מחשש כי הצד הישראלי יעשה שימוש בפרטים הללו לצרכיו.
נקודת הכשל השלישית והמרכזית בכל התהליך הייתה חוסר יכולת של גורמי המשלחת האירופית לבצע פעילות אכיפה אפקטיבית ולהטיל, לדוגמה, סנקציות על הרשות הפלסטינית ובודקיה, אם חרגו מנורמות הבידוק המצופות, העלימו עין מדרישות ישראליות לבידוק חוזר וכו'.
מנדט מוגבל
היעדר יכולת אכיפה הגביל את תפקידו של הכוח האירופי להיות מפקח בלבד, שהאמצעי המשמעותי ביותר בפעילותו הוא כתיבת דוחות, אשר במציאות המזרח תיכונית לרוב אינם שווים את הנייר שעליהם נכתבו. בהקשר של מנדט הארגון שפעל ברפיח, ניתן לראות כי אכן תפקידו היה "לפקח ולאמת", אולם בהיעדר יכולת אכיפה, הרי שאינו באמת יכול היה להגשים את מטרות פעילותו, כלומר "להבטיח שהרשות הפלסטינית עומדת בדרישות ומקיימת את הכללים והתקנות החלים עליה". באותה נשימה, יש לציין כי מדובר ברעה חולה העוברת כחוט השני במנדטים המוענקים לארגוני "פיקוח" בינלאומיים נוספים הפועלים במרחב שבין ישראל למדינות שכנות (כדוגמת ארגוני האו"ם הפועלים בגבולות סוריה ולבנון ואף בחברון). המנדט המוגבל של הארגונים הללו מעקר חלק משמעותי מיכולותיו לבצע את עבודתו באופן אפקטיבי ותוחם את פעילותו בעיקר בתפקיד המשגיח, אשר כותב דוחות ומפיצם למפקדות שלו - תהליך שכאמור כמעט אינו רלוונטי.
בהקשר של השיח המדובר כיום ולמול המענה הנדון בשיח התקשורתי, חשוב להבנתי, בראש ובראשונה, להכיר את אופן הפעלת המעבר בעבר (על מנת שלא "להמציא את הגלגל מחדש"). עם זאת, חשוב מכך - להתייחס לתובנות שעלו מהפעלת המעבר, ולהתעקש ליישם את הלקחים בהפעלתו כבר בתהליך המו"מ לקראת החתימה על אופן הפעלת המעבר (אם זה הכיוון שבו פוסעים מקבלי ההחלטות). זאת, תוך שהדגש המשמעותי הוא שימור היכולת המלאה של מדינת ישראל בכל שלב להתערב באופן אקטיבי בהפעלתו או לחלופין באי־הפעלתו של המעבר, אל מול הפרות פלסטיניות עתידיות (שהניסיון המצטבר מלמד שסביר להניח כי יקרו), ולא להישען רק על פיקוח בינלאומי - על אחת כמה וכמה אם לא מוקנית לו יכולת אפקטיבית לבצע אכיפה ולא רק פיקוח. גם אם בהסכם זה או אחר תוקנה לארגון יכולת אכיפה (סעיף שסביר להניח שהצד הפלסטיני צפוי להתנגד לו), הרי שעל הצד הישראלי לוודא את מימושה בפועל ולא לאפשר למסמס אותה בשטח מטעמים אלו ואחרים, בדגש על הרצון לשמר "שקט תעשייתי", המאפשר לבכירים במערכת הישראלית שלא לקבל החלטות העלולות להוביל לאי־נעימות מול הארגונים הבינלאומיים והמדינות המפעילות אותם.
הכותב, סא"ל (במיל'), שירת במשך 20 שנים במערכי התיאום והקישור בזירה הפלסטינית