משפחות החטופים. צמד מילים שהפך לשגור מדי לפני כמעט עשרה חודשים, עת עולמנו התהפך עלינו, פשוטו כמשמעו. הגענו לסוף יולי, ועדיין יש כאן 115 משפחות שמחכות לאח, לבן, לבעל, לחברה טובה, לאמא, לסבא, לאחיינים, כבר כמעט שנה, ואי אפשר בכלל להתחיל לספור את כל המעגלים הרחוקים יותר, המצפים גם הם לאלה שהותירו מאחור.
מלחמת אזרחים בלבנון בפתח? ההשפעה האפשרית של האסון בגולן
פגיעה ישירה ברמת הגולן: 12 ילדים נרצחו ועשרות נפצעו במג'דל שמס
משום מה, לצד טרנדים מעייפים יותר או פחות כמו לאכול רק דפי אורז או לפוצץ את הפיד במשהו שנקרא 'סקיבידי טוילט' (אל תשאלו אותי, חפשו בגוגל ותחזרו אליי עם תשובה), עלה מן האוב טרנד נוסף שבאופן מוזר יש מי שמתדלקים אותו: לבקר באופן מופגן את משפחות החטופים או את החטופים ששבו מהתופת. ואני אסביר.
השבוע, כמו שכולנו ראינו, טס ראש הממשלה בנימין נתניהו לביקור בארצות הברית ולנאום ההיסטורי בקונגרס האמריקאי, זו הפעם הרביעית מתחילת הקריירה הפוליטית שלו. היה היסטורי ללא ספק, לא משנה איפה אתם על הסקאלה הפוליטית. לצד נתניהו ורעייתו במשלחת, היו גם כמה ממשפחות החטופים, וביניהם החטופה נועה ארגמני שחולצה במבצע ההרואי לפני כחודש וחצי, מלווה באביה יעקב.
קיתונות האש לא איחרו להגיע. עיתונאים בעלי שם דבר וקריירה ארוכת שנים, עיתונאים נקודה, ועוד כמה קולות בזירה הציבורית, בחרו לתקוף את ארגמני על שהחליטה להצטרף לראש הממשלה, בעודה מביעה תמיכה שבעל פה עם התנהלותו לכאורה. על הרשת אני בכלל לא מדברת, כי גיבובי המילים שם אפילו לא מצדיקות את בזבוז התווים.
אבל אנשים שמאחוריהם הישגים לא מבוטלים מעיזים לבקר את מי שהביטה לשטן בעיניים וליטרלי שרדה כדי לספר. את אבא שלה, שלא היה לו לא יום ולא לילה עד שזכה בבתו בחזרה, ובאותה נשימה איבד את רעייתו ואם בתו ליאורה. אנשים שרואים בהחלטה של משפחות האנשים שעדיין שם הסכמה לנתניהו, מה שפוסל אותם בעיניהם, מבלי לראות שהם מנסים לעשות כל דבר אפשרי כדי להשיב את הלב שלהם בחזרה.
למה כשהביקורת על ראש הממשלה היא קונצנזוס זה בסדר להחליט שכל האמצעים כשרים על מנת למחות ולדרוש שינוי? איך זה הגיוני שאנשים פרטיים שהפכו לציבוריים בעל כורחם, כמו חטופים ומשפחותיהם, צריכים גם לספוג ביקורת מתוך החברה, כשלא מעט אנשים נאורים לכאורה מציגים את שיקול הדעת שלהם כרפה ונשלט על ידי מקבלי ההחלטות?
יש ביקורת, ויש ביקורת
צריך לומר ביושר: אפשר להתנגד לדרכו של רה"מ ולהאמין שדברים צריכים להיעשות אחרת. ניתן גם לחשוב שהנאום של נתניהו היה עטוף ביחסי ציבור, ולחילופין להסכים שהוא היה נפלא ורהוט בצורה יוצאת דופן. ספוילר: אתם יכולים להסכים גם עם זה גם עם זה. לחלוטין הולך ביחד במקרה הנ"ל.
אבל הגיע הזמן להבהיר, אם זה עדיין לא היה ברור: לחטופים ולמשפחותיהם מותר לעשות את מה שיחליטו שעוזר, לדעתם, לקדם עסקה, וכל מה שנותר לנו הוא להסתכל להם בעיניים ולתת את ברכתנו. לא לנועה, לא ליעקב, ולא לאף אחד אחר שנאלץ להיכנס למעגל המשפחות מגיע לשמוע ביקורת כזאת, המטילה ספק ביכולת שלהם להבין את הסיטואציה במקרה הטוב, ומתייגת אותם באופן שלילי במקרה הרע.
אז לכל אותם שבחרו לתאר את החלטתה של נועה להצטרף למשלחת כבושה, ולהתבטא בצורה מביכה שנשמעת כמו שיח של 6 באוקטובר, אנא זכרו שהחטופים ומשפחותיכם היו יכולים להיות כל אחד מאיתנו. מהמשפחות שלנו. מהחברים הכי טובים שלנו. מהמלצרים בבית הקפה האהוב עלינו.
החטופים הם אנחנו, וזכותם לעשות מה שהם רוצים כדי להביא את כל מי שעדיין לא כאן לשטח ישראל. בכל זאת מרגישים צורך לבקר? ממליצה לתעל את האנרגיות לדברים חשובים באמת: סיור בכיכר החטופים, קריאת אחד מסיפורי החטופים, או הכנת מתכון מהמתכונים הרבים כל כך של החטופים, הנופלים או הנרצחים מאותו בוקר שחור ואילך. זה בטוח יעזור.