בשבעה באוקטובר ישראל איבדה הרבה יותר מ-1,400 נרצחים, 251 חטופים, ואמונות תמימות שנצמדות לקונספציות למיניהן. מדינת ישראל איבדה את אחד הנשקים החשובים בארסנל התחמושת שלה -את ההרתעה. אם נודה בזה, ההרתעה הישראלית נשחקה עם הזמן בשנים האחרונות והדבר ניכר לעין.
ביולי 2023 חסן נסראללה, ראש חיזבאללה, פונה לציבור הלבנוני ובמקביל לציר השיעי הפרו-איראני, שני קהלי יעד שונים מאוד ולמעשה מפנה את תשומת ליבם לכך כאל עובדה מוגמרת: "ההרתעה הישראלית לא קיימת יותר. ישראל איבדה את ההרתעה". אמירה זו תהווה את יריית הפתיחה למהלכים רבים, שאחד מהם הוא מימושם של אירועי הטרור הקשים ביותר שידעה המדינה, מתקפת החמאס בשבעה באוקטובר, מה שמכניס את ישראל אל תוך מלחמה בעלת שבע חזיתות בעוצמות שונות.
היעדים המדוברים של ישראל במלחמה זו הם: החזרת החטופים, מיגור החמאס או לפחות היכולת הצבאית והשלטונית שלו, ומיגור האיומים המידיים של הציר הפרו-איראני ובראשו חיזבאללה, שלא מאפשר את חזרתם של תושבי הצפון לבתיהם מזה עשרה חודשים. אבל יש יעד נוסף, שלא מדובר מספיק, והיעד הזה הוא מטרת העל של מלחמה זו. החזרת ההרתעה הישראלית.
ניתן לומר שהחיסולים האחרונים של רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר, כתגובה על פגיעת הרקטה במג'דל שמס שגבתה את חייהם של 12 ילדים (34 ילדים נוספים נפצעו בדרגות קושי שונות), ושל ראש הלשכה המדינית של החמאס איסמעיל הנייה, הם צעד הגיוני בכיוון זה בייחוד אם נבחן את החיסולים הנ"ל מנקודת מבט אסטרטגית. לראייה מעבר לבחירה של יעד משמעותי ביותר מספר 1 בחמאס, גם המיקום שבו בוצע החיסול בדירת מסתור של משמרות המהפכה בצפון טהרן הוא קריטי.
רבות נכתב על כך שלא ניתן לפגוע בראשי חמאס בעודם בקטאר או בתורכיה, ואכן, הסיבה לחיסול הנייה בטהרן ולא בדוחא או באנקרה ברורה. ישראל התחייבה בפני קטאר שלא תחסל את הנהגת חמאס בשטחה, על מנת לא להביך את ההנהגה הקטארית, שנותנת חסינות דיפלומטית לאורחיה, גם אם הם נציגי ארגון טרור שנחשבים למבוקשים ברחבי העולם וכמובן גם כדי לאפשר לה להמשיך ולתווך בדרך לעסקת חטופים (או כלשונם- הפסקת אש) אפשרית בין ישראל וחמאס.
מבחינת ישראל, חיסול הנייה דווקא בטהרן הוא חיסול אסטרטגי שהורג שתי ציפורים במכה אחת. זו גם פגיעה במנהיג הבכיר ביותר של חמאס, וגם העברת מסר חד-משמעי לטהרן- שהיא לא חסינה, ואם תמשיך לארח את ארגוני הטרור, גם היא תספוג מחיר כבד בביתה שלה. חבל רק שלא ניתן היה באותה ההזדמנות לחסל גם את יו"ר הלשכה המדינית של הג'האד האסלאמי זיאד נחאלה, שישן באותו הבניין, בקומה אחרת, לאחר יום רווי אירועים וחגיגות לרגל כניסתו לתפקיד של נשיא איראן החדש- מסעוד פזשכיאן.
עם זאת, המשמעות של חיסול יעד חשוב כל כך בטהרן היא שיהיו לכך השלכות דרמטיות. תגובתה של איראן לא תאחר להגיע, או, כפי שהמנהיג העליון עלי ח'אמנהאי, שאך כמה שעות לפני כן, איחל לאיסמעיל הנייה "חיים ארוכים" במפגש מתוקשר, הבטיח: "ישראל תספוג את התגובה הקשה ביותר מצד איראן". במקביל, ראשי חיזבאללה מבטיחים תגובה משמעותית על חיסול פואד שוכר. ובמקביל, כולנו עדיין מחכים לתגובת החות'ים על מתקפת הנמל באל-חודידה, שארעה רק לפני עשרה ימים, אבל בקצב האירועים שנחווים באזורנו, נראה כאילו התרחשה לפני כמה חודשים טובים.
כמובן, כגודל ההישג הישראלי, כך גוברות הקריאות המגנות אותו- וחוץ מאיראן והרשות הפלסטינית שגינו את החיסול של הנייה, היו גם תגובות רבות אחרות, בעיקר מציר ההתנגדות או ממדינות שתומכות בציר ההתנגדות. סין: "אנו מגנים את החיסול הזה ומודאגים שהוא יביא להסלמה נוספת באזור". רוסיה, שמארחת את ראשי חמאס לעתים קרובות מידי ככל הנראה מודאגת ועל כן הוציאה הודעת גינוי ראשונה: "אנו מגנים מכל וכל את הרצח הפוליטי הבזוי הזה". תורכיה, כלומר ארדואן: "חיסולו של ראש חמאס איסמעיל הנייה מוכיח לעולם שוב, שישראל אינה מעוניינת בשלום." נשאלת השאלה- שלום עם מי? אם זה עם החמאס, אז ארדואן צודק במשהו- אין לישראל שום כוונה להגיע לשלום עם החמאס.
במקום זאת, יש לישראל כוונה להחזיר לעצמה את ההרתעה, ויש לזה מחיר. כולל מחיר שכולנו חוששים ממנו, והוא ההשפעה של חיסול דרמטי כזה על גורל עסקת החטופים ועל גורל החטופים עצמם. במערך השיקולים הכולל, לא ניתן כרגע לצפות באופן וודאי מה תהיה התגובה של סינוואר ופקודיו לחיסול של הנייה. ניתן להעריך בזהירות, שהחיסול יקפיא לזמן מסוים את המגעים לעסקה, אבל לטווח הארוך יותר, יאפשר מינוף לעסקה בתנאים טובים יותר. למשל, עסקה שתכלול את כל החטופים ולא רק את חלקם. רק חבל שבמצב הנוכחי, ייתכן ואין לחטופים את האופציה לטווח הארוך יותר. ההחלטות הן קשות והתוצאות, כצפוי, יהיו דרמטיות.
הכותבת היא מומחית לתנועות אסלאמיות קיצוניות במזרח התיכון, מרצה וחוקרת במרכז האקדמי שלם, ובאוניברסיטת רייכמן וחברה בפורום דבורה.