בצל המלחמה הכואבת והמתמשכת שכולנו חווים החל מ-7 באוקטובר, נדחקים הצידה מהשיח הציבורי-תקשורתי, באופן טבעי, נושאים רבים. אלא שיש דברים שהם "החיים עצמם", כאלה שיש להם השלכות לשנים רבות קדימה. כזה הוא למשל המכרז לשירותי הסיעוד מטעם המוסד לביטוח לאומי שיצא לאחרונה, שנדמה שעבר "מתחת לרדאר" הציבורי, אבל הוא משפיע במישרין על חיי הורינו, סבינו, על מי שיטפל בקרובינו המבוגרים. ויש לו השלכות נוספות, עסקיות, המעמידות בסיכון את קיומם של עמותות, חברות וארגונים ותיקים שמאז פרוץ המלחמה עובדים במרץ, חלקם אף מאזורים מפונים. האם הם צריכים להיענש על כך?

מאז פרוץ המלחמה, עולמם של קשישים רבים בכל רחבי הארץ התערער. כאשר רף החרדה והפחד עולה אצל כולם, אצל בני הגיל השלישי הוא עולה אפילו יותר. השגרה המוכרת משתנה, חלקם עדין ממעטים לצאת מביתם בשל החשש להתרחק ממקום מוגן, יש שפונו מבתיהם, וכך הלאה. המטפלים מעניקים להם סיוע חיוני המותאם למצבם ולצרכיהם, תוך שהם מתגייסים לעבודה בכל מצב ותחת אזעקות ודואגים גם לטפל בקשישים שפונו מאזורי העימות בדרום ובצפון הארץ. 

צה"ל בהלם: חרדים פרצו לתוך תל השומר
בעכו רותחים על דובר צה"ל לאחר הירי: "הם משקרים כדרך פעולה"

והנה, יצא לאחרונה הביטוח הלאומי במכרז חדש, על פיו ייקבע מי הם הגופים שיוכלו לתת שירותי סיעוד בביתם לקשישים בישראל. ראשית, חשוב לומר – אין לי דבר נגד קיומו של המכרז, להפך - הוא נדרש במסגרת מינהל תקין. אלא שתנאי הסף כלפי חלק מהגופים אינם הוגנים ואינם מתחשבים ברצף של שנים של קורונה ומלחמה, שמקשה על הגופים, בעיקר הקטנים, להתמודד במכרז. 

במצב הנוכחי, באופן טבעי, יש "תחושת שליחות" ועבודה מסביב לשעון כדי לטפל בכל מי שצריך. החודשים האחרונים, על מורכבותם הגדולה והברורה, הותירו פחות זמן לפעילויות כמו הכשרות מקצועיות. כך היה גם במשבר הקורונה, שהציב גם הוא אתגרים יומיומיים ועבודה מאומצת בפני המטפלים. לצערנו, לאחר שפורסם המכרז גילינו שהקושי בו כולנו נמצאים כבר חודשים אינו מגולם, ויש בו דרישה לכמות הכשרות שאינה מתחשבת באופי העבודה השונה. הדבר מתבטא במיוחד בעמותות הקטנות יחסית, שמתנהלות במתווה "רזה" יותר ואין להן מספיק כוח אדם כדי לבצע גם הכשרות כאשר אנו נמצאים בעיתות חירום.

לשם ההשוואה, כפי שבזמן מלחמה לצבא אין זמן לאימונים אלא בעיקר ללחימה, כך גם למטפלים יש צורך לתת מענה מיידי לצרכי המטופלים. וכתוצאה מכך, חלק מאותם גופים לא יגיעו לתנאי הסף. זאת, בניגוד לתנאי המכרז לגופים חדשים שיכולים לגשת למכרז בלי תנאי הסף הזה. כלומר, המכרז נותן עדיפות לגופים חדשים על פני גופים מנוסים. וזו דוגמא אחת של חוסר אחידות שמבטאת את העיוות במבנה המכרז, כמוה יש נוספות. 

קשיש סיעודי, אילוסטרציה (צילום: אביר סולטן, פלאש 90)
קשיש סיעודי, אילוסטרציה (צילום: אביר סולטן, פלאש 90)

ההשלכות יכולות להיות חמורות. גופי טיפול וסיעוד, בהם כאלה שעובדים בתחום במשך שנים וצברו ניסיון וידע מקצועי שאין להם מחיר, ונותנים שירות מעולה לקשישים, לא יוכלו לעמוד בתנאי הסף למכרז, יאבדו את פרנסתם ואולי ייאלצו לפשוט רגל; במצב כזה, גם העובדים כמובן יאבדו את מקום עבודתם. גם הקשישים עלולים להינזק; ייתכן שאת מקומם של הגופים המנוסים והעובדים המסורים יתפסו גופים עם פחות ידע בטיפול בקשישים, וכך איכות הטיפול תהיה נמוכה יותר, ועיקרון הרצף הטיפולי ייפגע.

אני קורא לביטוח הלאומי: תאפשרו לכל הגופים הרוצים בכך לגשת למכרז באופן הוגן, תוך התחשבות במלחמה שמטלטלת את עולמנו מזה כמה חודשים. כך נוכל להמשיך להעניק למאות אלפי הקשישים זכאי חוק הסיעוד, שעשו עבורנו כל כך הרבה, את הטיפול הראוי לו הם זקוקים מגורמי טיפול מנוסים - ולאפשר להם את הזכות הבסיסית להזדקן בכבוד. 

שמואל (סמי) קידר (צילום: באדיבות המצולם)
שמואל (סמי) קידר (צילום: באדיבות המצולם)

הכותב הוא מנכ"ל איגוד העמותות לזקן בישראל