בימים האחרונים עסוקה התקשורת בשאלת מיליון הדולר מיהו המועמד להחליף את יואב גלנט כשר הביטחון (כן סער, לא סער). החלפתו נשקלת מסיבות פוליטיות בלבד - הוא לא רקדן אוטומטי של בנימין נתניהו. אין ספק שגלנט כשר ביטחון הוא האיש הנכון במקום הנכון.
הוא יותר נִצי מנתניהו, שמנע ממנו מתקפה על חיזבאללה ב־11 באוקטובר 2023. בלעדיו, לא היינו פותחים במלחמה מול חמאס. אז נכון ששר הביטחון מטריף את ראש הממשלה בתמיכתו הפומבית בעסקה מיידית לשחרור החטופים, אבל הלו.
עמדתו נסמכת על המתווה שנתניהו עצמו גיבש ושהוצא בכוח מהארון על ידי הנשיא ג'ו ביידן. החלפת שר הביטחון בעיתוי הנוכחי היא פיגוע מיקוח.
אבל במקום לעסוק בשר הביטחון, האם לא הגיע הזמן לעסוק במשהו מקורי יותר והוא - שר האוצר בצלאל סמוטריץ'? תהרגו אותי אבל אני לא מבין מה בער לסמוטריץ' לדרוש עם הקמת הממשלה את התפקיד שאיש ממנו חי עוד לא חזר. האחרונים ברשימת השורדים היו ישראל כ"ץ ומשה כחלון. ואולי נתניהו באמת רצה לשרוף את סמוטריץ', אבל בינתיים אנחנו נשרפים.
עם האצבע על השיבר הצליח סמוטריץ' לסדר עירוי כספי מוגדל להתנחלויות, וכמובן כספים קואליציוניים לסקטור החרדי, ועטף את זה באריזת שוויוניות. אבל בכל הנוגע להתנהלות השוטפת באוצר, המעניינת את כל עם ישראל, מדובר בכישלון טוטלי.
"אני חושב שאנחנו מנהלים את הכלכלה היטב. הכלכלה נכנסה בחוזקה למלחמה ותצא ממנה אף יותר חזקה", אמר השבוע בראיון ל־ynet - והאתר עמד לקרוס על יושביו. על הביקורת בהיעדר תקציב הטעים: "אני לא בטירונות, ועם כל הכבוד - יוגב גרדוס לא אומר לי מתי לפתוח שעון וקובע לי לוחות זמנים".
אז שר האוצר שב וחשף מערכת יחסים עכורה עם בכירי האוצר, כמו הממונה על התקציבים והיועץ המשפטי, שהוא אינו רואה אותם ממטר. בפעמים אחרות הוא הטיח בהם עלבונות, עד שנדרש על ידי מנכ"ל האוצר, שהוא בעצמו מינה, להתנצל בפניהם. סמוטריץ' קשוב הרבה יותר לנתניהו ויועציו הכלכליים מאשר לפקידי האוצר ולנגיד בנק ישראל.
בעצם, הוא מתפקד כסגן שר האוצר, והשר האמיתי הוא נתניהו. הוא פיקח כינשוף, ומבין שעתידו הפוליטי תלוי בראש הממשלה. לתסכולם של פקידי האוצר, הוא מתואם עם נתניהו, ולכן אין שום יוזמה מבית היוצר של אגף התקציבים. אף מהלך רציני לא יבוצע ללא הסכמת ראש הממשלה. לכן ויתר, לדרישת דודי אמסלם ולבקשת נתניהו, על האחריות לרשות החברות הממשלתיות. לכן הוא לא מעז לבצע שום מהלך מיסוי.
בקרוב ימלאו לו שתי שנות כהונה בתפקיד. ברוח האולימפיאדה, המשק ביצע בתקופתו פליק פלאק שלא היה מבייש את המתעמלת סימון ביילס. אז נכון שיש נסיבות מקילות כמו המלחמה בעזה, אבל המהפכה המשפטית שפגעה בהייטק היא מבית היוצר של ממשלתו על מלא. וחוץ מזה, במקום לנקוט צעדים מחויבי המציאות בעקבות המלחמה, כמו התייעלות וסגירת משרדים, הוא הצטיין במהלכי הישרדות.
התוצאה עצובה. אנחנו מקבלים דחייה בלוח הזמנים לאישור תקציב 2025, ולא יעזרו הצעקות. קיימת גם השתהות בתיקון עיוותי מסים, הזנחת הטיפול ביוקר המחיה והירתמות להתחמקות מגיוס תלמידי ישיבות. מאידך, סמוטריץ' הפעיל מנגנון סחיטה באיומים כנגד המערכת הבנקאית הנמצאת בבעלותנו, הצליח לשדוד ממנה 2.5 מיליארד שקל, והוא עוד מתרברב על כך.
התוצאה העצובה של כל אלה היא שהגירעון זינק, יחס חוב־תוצר עלה, הצמיחה בירידה והריבית בעלייה. חברות דירוג האשראי הבינלאומיות הפחיתו את דירוג המשק, ומדברים על הפחתה נוספת אם תיפתח מלחמה בצפון. כששר האוצר מפנטז על כך שהמשק ייצא מחוזק מהמלחמה, אני מת לדעת איזה תוסף הזיה צירף לארוחה. אז אם יש לנו כישלון מפואר כזה, האם לא הגיע הזמן לשנות את השיח ולדבר על החלפת שר האוצר?
לפי הסכם הרוטציה שנקבע עם הקמת הממשלה בנובמבר 2022, סמוטריץ' אמור לעזוב את תפקידו ולהיות מוחלף על ידי אריה דרעי או מי ממפלגת ש"ס. מועמדים ראויים מש"ס לתפקיד, כמו שרי הבריאות, העבודה והפנים, לא חסרים.
חבל שדרעי עצמו לא יכול לכהן כשר בגלל הרשעתו. אם דרעי לא מעוניין, אז במסגרת רענון המשרדים ניתן לשקול את מינויו של שר האנרגיה אלי כהן לתפקיד. במקור, הוא היה ממילא מיועד לתפקיד, אך בגלל לחצים פוליטיים ויתר. כניסת סמוטריץ' למשרד האנרגיה והתשתיות תסייע לנו לנתב את האנרגיה העודפת למקומות נכונים.
מכה קלה בכנף ציון
הבורסה יצאה השבוע מאזור הנוחות בגלל אירועים שאינם קשורים לשם שינוי בישראל. נתוני התעסוקה שפורסמו בארה"ב (בצל חששות ממיתון), היערכות להאצת הורדת הריבית בארה"ב והעלאת הריבית ביפן ודוחות כספיים לא מחמיאים (כמו באינטל) - גררו נפילות.
עוצמת הנפילות מוסברת בכך ששלושת האירועים הללו התנקזו לסוף שבוע אחד, כך שעוצמתם הייתה חריפה מהרגיל. יש המכנים את זה "סערה מושלמת", ויש שקוראים לכך "ברבור שחור", שנחת על השווקים. במקרה הנוכחי מדובר בלהקת ברבורים. מכיוון שגם הבורסה אצלנו מושפעת במישרין מהמתרחש בעולם, גם אנחנו חטפנו. כואב אבל פחות, אבל לא יותר ממכה קלה בכנף. חייבים לשמור על פרופורציה. משקיעים שהיו חשופים למדדי המניות בארה"ב, כמו נאסד"ק או S&P500, דווקא נהנו עד היום ממצב הבורסות בחו"ל.
החשיפה לחו"ל אפשרה להקהות את המכה שחטפו משקיעים בבורסה המקומית בעקבות הרפורמה המשפטית והמלחמה בעזה. התוצאות משתקפות היטב בתיקי ההשקעות של המשקיעים הסולידיים בקופות הגמל או בקרנות ההשתלמות (מסלול כללי).
על פי תחזית מיטב בית השקעות, הקופות הכלליות הניבו ביולי השנה תשואה של 1.1%, ומתחילת 2024 תשואה של 6.5%. 2023 הסתיימה בתשואה מטורפת של 10%.
כאמור, מדובר במסלולי השקעה סולידיים. הקופות והקרנות מוטות המניות הניבו תשואה גבוהה הרבה יותר. אז נכון שב־2022 הקופות אכזבו, ונרשמו תשואות שליליות של 8%. אבל בואו נבדוק מה קרה בשנים שקדמו לכך.
בחמש השנים שבין 2017־2021 הסתכמה התשואה הממוצעת ב־7.3% לשנה, ובעשור של 2012 עד 2021 הסתכמה התשואה הממוצעת ב־6.7% לשנה.
התשואות המטורפות בשנים האחרונות אינן "נורמליות". העליות החדות שפקדו הן את שוק המניות והן את שוק איגרות החוב אמורות לשקף צמיחה עולמית, אלא שבפועל קרה בדיוק דבר הפוך: בחמש השנים האחרונות חווינו סביבה גלובלית מטורפת, כמו המלחמה באוקראינה, מגיפת הקורונה והירידה החדה בריבית. אצלנו יש להוסיף לקינוח את המלחמה הבלתי נגרמת בעזה.
השאלה היא לאן הולכים מכאן מבחינת תיק ההשקעות. יש משקיעים פסיביים המעדיפים להוריד את הראש עד חלוף הסערה ולא לעשות דבר עם תיק ההשקעות. זה בהחלט לגיטימי. אבל המשקיעים האקטיביים מאותגרים בשאלה מה עושים. האם לחתוך את הפסדי השבוע האחרון, שבמבט רב־שנתי בטלים בשישים, או אולי דווקא לנצל את ההזדמנות ולהגדיל השקעות. התשובה תלויה בהרבה משתנים מקרו־כלכליים, שחלקם מקזזים זה את זה.
המשתנה החשוב לטעמי הוא הריבית, או במילים אחרות - מחיר הכסף. לפי ההערכות העדכניות, החשש ממיתון בארה"ב יחייב את הורדת הריבית, שתתפוס תאוצה לקראת הרבעון האחרון של 2024. המהלך נועד למנוע את גלישת המשק האמריקאי למיתון. כסף זול יותר מזמין קונים לשוקי איגרות החוב אך גם לשוקי המניות. ריבית נמוכה תחליש את הדולר, אך במבט כללי - תיטיב עם השווקים ועשויה לשפר את ביצועי החברות העסקיות.
וחוץ מזה ישנן הבחירות בארה"ב. הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן ייתן רוח גבית לקמלה האריס, ויעשה כל מאמץ למנוע בחודשים הקרובים שלקראת הבחירות קטסטרופה בשווקים. הוא ישמח מאוד אם החלטת הריבית בספטמבר תכלול הורדה, לפחות ברבע אחוז. דונלד טראמפ, המועמד לנשיאות, היה מרחיק לכת אף מעבר לכך. הבורסה בת"א וכל הבורסות בעולם יושפעו ממגמות אלה.
למי שעדיין לא הפנים, אני ממליץ להיות "לונג" על השווקים. גילוי נאות: בעברי הרחוק מאוד שימשתי כיועץ השקעות בכיר, אבל מאז תליתי את הרישיון לטובת קריירה מעניינת יותר לטעמי. ההמלצות כאן מובאות בהסתייגויות המתחייבות.
3. הסתדרות הצרכנים
לפני כחודשיים יצא לדרך מיזם חברתי מרענן, המכונה הסופר החברתי המקוון, מבית ההסתדרות. בהכנות להקמתו הושקעו מיליוני שקלים בודדים, ולהמשך תפעולו הקצתה ההסתדרות כ־20 מיליון שקל בשנה. את המהלך יזם לפני שנתיים יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד, כחלק מהמאבק ביוקר המחיה. את המיזם הקימו מנכ"ל ההסתדרות ויו"ר הדירקטוריון, הסופר דודו בצלאל, שגייס לתפקיד מנכ"ל הסופר את עידן נסימי, לשעבר סמנכ"ל רשת ZER4U ומנכ"ל דלק־גז.
השבוע חזרתי ובדקתי כיצד התקדם המיזם, ואם הציפיות שתלו בו אכן הגשימו את עצמן. היציאה לדרך נעשתה בקול תרועה רמה, ונרשמה הסתערות המונים. נרשמו אלפי הזמנות, והיו מקרים שבהם הנהלת המיזם נאלצה לעצור את האתר בשעות מסוימות כדי שלא ליצור עומס. עשרות אלפי לקוחות הצטרפו בתום תקופת הפיילוט. יש כבר לקוחות חוזרים העושים קניות פעם שנייה ושלישית, וההזמנות גדלות מדי חודש. מחזור ההזמנות כבר מגיע למאות מיליוני שקלים בשנה.
"מחזור הפעילות עדיין לא משקף את הפעילות הריאלית, כי אנחנו זולים ב־20%־30% לעומת המתחרים. אנחנו עומדים בתקציב שלנו. לעתים יש יותר מ־2,000 לקוחות באתר בנקודת זמן מסוימת. הסופר התחיל בעשרות מיליוני שקלים, ונגיע למאות מיליוני שקלים", אומר המנכ"ל נסימי.
חלק ממוצרי היסוד עדיין מסובסדים, וחלקם נמכרים בזול בזכות הורדת מחירים של הספקים. המיזם מתמקד במוצרי טואלטיקה ומזון. מגוון המוצרים המוזלים גדל בחודשיים האחרונים מ־700 ל־834. נוספו מוצרים בעיקר בתחום הטואלטיקה של סנו, חטיפים של אסם, ולמוצרים מסוימים נוספו עוד קטגוריות. ספקים ויבואנים שנחשפו למיזם הצרכנות ושישבו עד כה על הגדר, פנו בבקשה להצטרף. מפעילי המיזם לא מסתפקים בכך, ומתכוונים להתחיל ביבוא מקביל של מותגים במחירים זולים יותר. מדובר במותגים מתחום הפארם, כמו קולגייט אורל בי, הד אנד שולדרס, ג'ילט ועוד. לצד שמירה על רמת השירות, הומלץ על ידי לקצר את זמן הגעת המשלוח ולהוסיף לאפשרות ההזמנה באתר גם מוקד שירות טלפוני.
"כמו בכל עסק חדש, בהתחלה היה לחץ ונזקקנו לימי אספקה ארוכים יותר. כיום זמן האספקה התקצר. אדם המזמין ביום ראשון, יקבל את ההזמנה ביום שלישי. המטרה היא ללקט כמה שיותר מהר. שדרגנו את המהירות ועשינו עבודה רצינית", מוסיף נסימי.
האם אתם חווים גידול בקניות בעקבות המתיחות הביטחונית?
"בסוף השבוע האחרון אכן הורגשה תנועה ערה יותר של קונים, כי חלק ניכר מהמוצרים שלנו הם מוצרים יבשים. יש בהחלט עליית מדרגה בקניות, אבל לא רואים הסתערות או התנפלות".
האם בכוונתם להיכנס לתחומי פעילות נוספים, כמו נופש, תרבות או מוצרי חשמל?
"כל חבר הסתדרות מקבל מעטפת של שירותים. למשל, מועדון 'ביחד בשבילך' מונה 300 אלף לקוחות מחזיקי כרטיס אשראי ייחודי, כולל אפשרות קנייה של מוצרים בכל התחומים. יש מועדון בריאות, המספק למתמידים בהליכה מתנות ייחודיות, ויש מועדון תרבות.
"בשבועות האחרונים הצטרפו להסתדרות מאות חברים חדשים, רק כדי לנצל את יתרונות המיזם. כשאין גורם רשמי שמוכן להירתם למאבק וכשהממשלה פשטה רגל בנושא, טוב שארגון עובדים כמו ההסתדרות לקח על עצמו את היוזמה", מסכם נסימי.
4. פרופר איש פסימי
אין־ספור שיחות קיימתי בעשרות השנים האחרונות עם דן פרופר, לשעבר נשיא התאחדות התעשיינים, חתן פרס התעשיינים ויו"ר חברת אסם - אבל שיחה פסימית כזאת לא ניהלתי מעולם. "אני יליד הארץ, ואין לי מילה טובה על המצב היום. אנחנו בתחתית שממנה אפשר רק לעלות, ואני מקווה שנעלה. אנחנו במצב קשה מבחינה פוליטית, דיפלומטית, ביטחונית וכלכלית. אתה רואה בדיוק כמוני מה שקורה. אם נעשה את המאמץ, כולנו יחד נוכל לצאת מזה ולפרוח שוב". אבל מה צריך לעשות? - אני שואל. "אל תכניס אותי לתחום הפוליטי, אבל בגדול אני יכול לקבוע שללא שינוי פוליטי זה לא ישתנה. חייבים לעשות שינוי", הוא אומר.
פרופר בן 83, והגיל עושה את שלו. הוא כבר לא פעיל בכלכלה. השבוע דווח שהוא ואחיו גד פרופר מכרו את החזקותיהם בחברת הנדל"ן ויתניה תמורת 140 מיליון שקל. מדוע מכרתם חברה כל כך טובה? "עשיתי הרבה ובניתי הרבה, ואני מאוד גאה בזה. אני מסתובב לעתים בתל אביב, אבל כבר לא פעיל מבחינה ציבורית. בגיל 80 פרשתי מתפקיד יו"ר אסם, והגיע הזמן שדם חדש ייכנס - והוא המנהל האזורי של נסטלה שהחליף אותי. מוויתניה יצאתי מפני שיש לנו מגוון השקעות ואנחנו כל הזמן בוחנים אותן. זאת חברה בורסאית הזוכה לחשיפה, ויש לי ולילדיי הרבה השקעות פרטיות. ויתניה היא חברה טובה מאוד, היינו שם 25 שנים והיינו מאוד מרוצים".
מהם כיווני ההשקעות המומלצים כיום מבחינתך? "אני לא יועץ פיננסי, וגם לא רוצה לייעץ. אני מאוד מקווה שהמשק ייחלץ ממצבו, ושהמדינה תיחלץ ממצבה. לצערי, הכלכלה מוזנחת, אין תקציב מתאים, ובכלל - תשומת הלב למשק לא קיימת. זה מכביד מאוד על ההשקעות הזרות, ויש לי שיחות בנושא עם הרבה משקיעים". האם הסיבה לכך היא רק המצב הביטחוני?
"היום זה המצב הביטחוני, אבל היה ברור שזה מה שיקרה בעקבות ההפיכה המשפטית. המצב מאז לא נעשה יותר טוב. גם משקיעים ישראלים ותעשיינים ישראלים התחילו לפזול לחו"ל, אף על פי שהם ציונים גדולים. התעשייה הכניסה תוכן לציונות, בנתה את אזורי הפריפריה והצמיחה דורות על דורות של אנשים שלמדו את המקצועות הטכניים שיצרו בהמשך את ההייטק. הכלכלה לא יכולה להתפתח ללא פתרונות פוליטיים או ביטחוניים, וללא ידיעה ברורה של המצב.
"אני לא רואה משקיעים זרים המגיעים למקומות שבהם הרשות השופטת נחלשת. לא הייתי ממליץ להשקיע במקום כזה, כי אין מי שיגן על האזרח או המשקיע. משקיע הזקוק לעזרה משפטית ייקלע לבעיה. ההתקפות על הרשות השופטת גורמות להחלשה של ההשקעות מחוץ, ושמעתי את התובנות הללו ממספר מקומות. אם המצב יימשך, אנחנו עלולים להתדרדר לשפל נוסף, וכבר רואים את מצב ההייטק שנחלש מבחינת היקף ההשקעות וכמות האנשים שעזבו את הארץ".
לממשלה יש חלק ביוקר המחיה, אך גם לחברות כמו אסם, שאתה מכיר, שמעלות מחירים. "הממשלה אחראית לרוב ההתייקרות במשק בגלל התייקרות הארנונה, החשמל, המים ועוד. בממשלה מתלוננים על החקלאות ומשווים את המחירים לאירופה, אבל שוכחים ששם הממשלות מסבסדות את החקלאי כדי שהתוצרת תהיה יותר זולה.
"בישראל אין סיוע לחקלאי, ולא רק זה: מחירי המים והעבודה יקרים יותר, ואת הפער משלם הצרכן. בממשלה יודעים מצוין את כל זה, אבל נוח יותר לזרוק את זה עלינו. טוענים שאין תחרות, ואני אומר שיש תחרות פתוחה ושגם היבוא חופשי יחסית. ישראל נפתחה לתחרות, לבד ממוצרי החלב שיש עליהם הגנה של מכס".
אבל בכל העולם העלויות מתייקרות, ועדיין מחירי המזון זולים לעומת ישראל. "אתה צודק, אבל יש סיבות נוספות. אחת מהן היא המע"מ הגבוה בצורה קיצונית הקיים בישראל. בעוד כאן המע"מ עומד על 17%, באירופה המע"מ הממוצע על מזון הוא 7%־8%. איך בכלל אפשר להשוות?
"אתן לך דוגמה נוספת. העלות של הכשרות אינה נוגעת להעסקת המשגיח בלבד. בישראל אני נאלץ להשבית את מפעל המזון משישי בצהרים ועד מוצאי שבת. זה גורם לי להפסד של כ־25% על ההון המושקע. באירופה זה לא קיים, ויש עוד דוגמאות, כמו המכס על חלק מחומרי הגלם. הרווחיות הממוצעת של מפעל תעשיה בישראל עדיין נמוכה".
מה דעתך על רפורמת מה שטוב לאירופה טוב לישראל של שר הכלכלה?
"השוואת תקנים מקומיים למקובל לאירופה היא בעיקרון דבר טוב אם הוא נעשה בצורה מושכלת. כרגע, אני עדיין לא יודע איך עושים את זה. חלק גדול מהמוצרים לא ייכללו ברפורמה, ובכל מקרה זה לא יפתור את בעיות הכשרות.
"רוצים רפורמה אמיתית? תשוו עוד היום את המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים - למקובל באירופה. אני לא מבין למה יהודי מדלת העם צריך לשלם 17% על הלחם, מזון התינוקות והמים שהוא שותה. זאת שערורייה. אמרתי בזמנו לשרי האוצר והתעשייה - עזבו את המוצרים היקרים. אנחנו נשלם את המע"מ, אבל תורידו אותו לאפס על מוצרי היסוד".
כיום, כשאתה מחוץ לפעילות ציבורית, האם עדיין מתייעצים איתך? "אני כבר לא מעורב בחיים השוטפים של הכלכלה ולא מתייעצים איתי. אני כבר לא אותו אדם שהיה פעם מעורב בכל, אבל כאזרח המדינה אני עוקב אחר המתרחש - ואני מודאג. אני מייחל לשינוי, כי המדינה יקרה לי, ואני חושב על עתיד ילדיי ונכדיי".