בעידן הנוכחי, שבו אנו מצויים במלחמת "חרבות ברזל" ובוויכוחים פוליטיים חריפים, יש צורך בחשבון נפש עמוק ובחיפוש דרכים להבטחת עתיד טוב יותר לדורות הבאים.
ערב ט' באב ראוי שניזכר במאמר החשוב "חורבן ותלישות" של ברל כצנלסון, שנכתב בשנת 1934. כצנלסון קרא להתכנסות רעיונית ולדיון בערכים המרכזיים של האומה, והבין כי מעבר לריטואל הדתי, יש ליום הזה גם משמעות תרבותית.
ט' באב מספר את סיפור שנאת החינם שבגללה חרבה ירושלים. דווקא בימים אלה אנו חייבים לשאוף לשיח, להערכה הדדית ואולי גם לניסוח חוקה מחייבת שתאפשר חיים בכבוד בין חלקי העם המקוטבים.
המחלוקת והוויכוח על דרך רעיונית הם מיסודות האמונה היהודית, אך כאשר הם הופכים לשנאה, הם מונעים שיתוף פעולה והתקדמות. היסטוריה שלנו, ancient והעכשווית, מראה מצבים של הידברות וניסיונות להגיע להסכמות בתקווה למנוע מאבקים.
אנו צריכים לעודד שיחת חינם ולא שנאת חינם. הכוונה היא לא לטשטוש השונות או ליצירת אחדות מזויפת, אלא להכיר בשונות מכבדת, שהיא הבסיס לדמוקרטיה הסכמית.
נתחיל בחיזוק הארגונים והיוזמות העוסקים בקירוב לבבות, ולהימנע משיח מקלדת קיצוני ומתלהם. נתחיל לחייך לשכן גם אם הוא חי וחושב אחרת. השינוי מתחיל אצל כל אחד מאיתנו.
ט' באב הוא יום של חשבון נפש ותקווה, יום שבו אנו מזכירים לעצמנו את הערכים החשובים ביותר: אהבת חינם, סובלנות והידברות. כפי שכתוב בסוף מסכת תענית, "תלמיד חכם - כל אחד מודה לחברו, בין על אמת בין על שקר". תלמיד חכם אמיתי מוצא גם בדברים של יריבו נקודות זכות וגרעין אמת שיש להתייחס אליו.
הכותבת היא יו"ר לשעבר של "אמונה" – תנועת האישה הדתית לאומית