האיסור של עיריית תל אביב על תפילה במרחב הציבורי הוביל לתוצאה בלתי צפויה: אפילו אורתודוקסים מדברים על מניינים שוויוניים כזכות לגיטימית.

באופן מפתיע, האיסור הגורף על תפילות במרחב הציבורי הוביל לתוצאה בלתי צפויה: גם אורתודוקסים הנוהגים להתפלל בהפרדה מגדרית ומתקשים לקבל כל מנהג אחר, החלו לדבר על קיומם של מניינים שוויוניים כזכות לגיטימית.

לאחר האיסור: מאות בתפילת מחאה בכיכר דיזינגוף - "זה כאב לנו"
זכותם של אנשי תל אביב-יפו להתפלל במרחב הציבורי היא זכות יסוד

הם אף מציעים לקיים מניינים שוויוניים לצד המניינים המופרדים. זה בדיוק המצב הנוכחי בכותל: ברחבת "עזרת ישראל" מתקיימת תפילה שוויונית לצד הרחבה המופרדת בכותל המערבי. הפרדוקס הזה מדגיש כי ללא אפשרות לקיום מניין שוויוני, גם המניינים המסורתיים בהפרדה עלולים להיפגע.

ההחלטה המאכזבת של עיריית תל אביב, אם היא תיאכף באמת, לא תפתור שום בעיה. אולי רק תחמיר את המצב ותגדיש את הסאה עוד יותר, כפי שנוכחנו לראות בשחזור הוויכוח מאשתקד על תפילות במרחב הציבורי והפרדה מגדרית, משל היה זה הנושא הכי בוער ואקוטי על סדר היום.

תפילה בכיכר דיזינגוף (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
תפילה בכיכר דיזינגוף (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

האמוציות שהועלו באוב מלמדות שצלקות יום הכיפורים משנה שעברה עדיין לא הגלידו, וגם בתקופת המתנה מתוחה למתקפה איראנית ותוך כדי שידורי האולימפיאדה, את הספורט הלאומי של התקוטטות חברתית אנחנו לא מזניחים ולו לרגע אחד.

אני בעד תפילה במרחב הציבורי. אני גם מקדמת אותה. כל עוד היא לא מפריעה לאף אחד או אחת ואינה מונעת את חופש התנועה – שתהיה גם בהפרדה. זה פשוט וברור בעיניי שאלחם על זכותו של האחר ליהנות בדיוק מאותה הזכות שאני מבקשת לעצמי.

בשנה הקודמת פנו אליי תושבי תל אביב וביקשו שנקיים תפילת נעילה שוויונית בכיכר הבימה, שתתקיים גם בשנה הבאה לאור הרצון מצד תושבי העיר לחוות את היום הקדוש ולהתחבר אל היהדות בדרכם. הסאגה הזאת חייבת להסתיים, למרות המחלוקות והשונות, בקיום כל התפילות - יהיו הנוסח וסדר הישיבה אשר יהיו, באפס נפגעים ואפס הפרעה לסדר הציבורי.

לאחר שהמובן מאליו – שמשום מה אינו מובן בימים האלה – נאמר, צריך לשים לב לתגובות המדהימות על החלטת העירייה שהוכיחו שהתל אביבים ממש לא נגד יהדות. בדיוק להפך.

אסף ליברמן, טלי בן עובדיה, קובי אוז ורבים נוספים מחו בתוקף נגד הכוונה שלא לאפשר מניינים ברחובות העיר. יותר מזה, כשהמרחב הציבורי מציע פלורליזם ושוויון – מקום למניינים שונים מבלי לקחת בעלות על היהדות – הציבור אפילו מצטרף, כפי שקרה במניין שוויוני מסורתי בכיכר הבימה ביום הכיפורים האחרון ובתפילות בהפרדה מגדרית שהתקיימו לצדה.

תמונה שונה בתכלית מסרטוני האימים שהתפרסמו מכיכר דיזנגוף לא רחוק משם. ייתכן שזוהי נקודת מפנה בחברה הישראלית, שבה אין לנו ברירה אלא להכיר ולכבד את המגוון הרחב של זרמי היהדות והאמונות השונות בקרבנו ולהבין שאנו תלויים זה בזה.

אם נשכיל להקשיב, נוכל ליצור מרחב ציבורי מכיל ומגוון שבו כל אחד ירגיש בנוח לבטא את אמונתו בדרכו שלו. מתוך הקושי והרוחות הסוערות, אולי זו תחילתה של גאולה חברתית שבה נמצא את הדרך לחיות יחד בהרמוניה ובכבוד הדדי.

הכותבת משמשת כמנכ"לית התנועה המסורתית