מה אתם עושים הערב? יש לי הצעה בשבילכם: בואו אל כיכר העיר לאחד מאירועי "הלילה לא לומדים תורה" של כנס שדרות לחברה וחינוך עם החברה למתנ"סים או של ארגונים אחרים, כן ירבו.

"אור ירוק" חושף: עלייה חדה במספר ההרוגים בתאונות דרכים בשנת 2024
הקלטה מצמררת בוועדה: בנו של אוריאל ברוך ז"ל בן ה-5 אמר לאמו "אני כמו בעל, אני פה בשבילך״

לכולנו יהיה זמן למכביר כי מקומות הבילוי סגורים וזה גם היום היחידי בשנה שבו אסור ללמוד תורה. 2,610 שנים חלפו מאז נחרב בית המקדש הראשון בידי הבבלים.

656 שנה אחר כך נחרב הבית השני בידי הרומאים. 60 שנה מאוחר יותר נפלה העיר ביתר והסתיים מרד בר כוכבא בחורבן היישוב ביהודה ובתחילתה של גלות בת 1,800 שנה.

כל אלה אירעו בתשעה באב. קדם להם חטא המרגלים ונוספו עליהם בהמשך גירוש יהודי ספרד ובדור האחרון, לדעת רבים - עקירת ההתיישבות מרצועת עזה.

אז למה תשעה באב, אחד הימים המשמעותיים ביותר בלוח השנה העברי, מחוק כמעט לחלוטין מלוח השנה החילוני? יש אומרים – איתרע מזלו של ט' באב שאירע בחופשת הקיץ.

דורות של תלמידים שלא למדו עליו יוצרים חברה שאין בה ט' באב. יש טוענים כי ט' באב אינו רלוונטי יותר לאחר תקומת הבית השלישי, מדינת ישראל ונותר "יום אבל של הדתיים".

הניכור אינו חדש. כבר בשנת 1934 "התפוצץ" מנהיג רוחני וכתב בשני מאמרים נוקבים, "חורבן ותלישות" ו"מקורות לא אכזב": "שמעתי כי אחת מתנועות הנוער קבעה את יציאת חבריה למחנה הקיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו".

"אין להעלות על הדעת כי מישהו עשה זאת במתכוון, אולם אי ידיעה זו כשהיא לעצמה, היא המעוררת מחשבות נוגות על רמתם התרבותית ועל ערך פעולתם החינוכית של חלק ממדריכיה".

והוסיף: "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות!". מעניין מה היה ברל כצנלסון, ממנהיגי השמאל דאז, כותב היום. היום נציין את יום האבל והחורבן הלאומי בעיצומה של מלחמת מגן על ארצנו, בה שזורים לחימה והקרבה, אבל שלום בית חסר כאוויר לנשימה.

שנות אלפיים זכרנו את ט' באב, התפללנו וייחלנו לשוב ולהיות עם חופשי בארצו - ארץ ציון וירושלים. גם היום אנחנו נושאים תפילה לשלום המדינה, לשלום חיילנו ולניצחונם, לזכר הנופלים והנרצחים, להחלמת הפצועים ולהחזרת החטופים לגבולם.

אבל במדינה היהודית שלנו, בעיר העברית הראשונה, שבה נחתמה מגילת העצמאות, איננו מצליחים להגיע להסכמה על תפילה במרחב הציבורי. איסור זה מזעזע ומקעקע את זכות קיומנו בארצנו, והכישלון לתקנו מראה כמה סדוקה הלכידות הלאומית אפילו בזמן מלחמה על הבית השלישי המשותף שלנו, שבו לחוסן הלאומי חשיבות מכרעת.

לפיכך בואו ל"כיכר העיר", כי ט' באב הוא של כולנו ולמען כולנו. תורה אסור ללמוד אבל לכידות חברתית מהי ואיך מגבשים זהות תרבותית-לאומית משותפת ומחזקים את החוסן הלאומי – אפשר וצריך ללמוד. 

הכותב הוא מייסד ונשיא כנס שדרות לחברה וחינוך