"גורל אחד שם אותנו כאן בארץ הזאת": איזו תזכורת איומה קיבלנו למשפט הזה ב-7 באוקטובר - יום שמחת תורה. נדמה כי נדרשות מילים אין-ספור לתאר את המציאות של השבת ההיא, ושל כל מה שקרה מאז, ולפעמים נדמה שאין מילים לתאר את הכאב והאובדן הגדול.
אנחנו נמצאים בתוך מציאות מכאיבה, מפחידה, מטלטלת. מציאות בלתי אפשרית שאנו נושאים כבר חודשים רבים מדי. מוות, אובדן, תלישות ואימה מתמדת לגורל החיילים בחזית והחטופים בשבי חמאס בעזה. מציאות שבה אנחנו מוקפים באויבים שקמים עלינו לכלותנו, ואנחנו נדרשים להילחם על גורלנו ועל קיומנו כאן.
ומתוך המציאות הזו קמים נערים ונערות ומבקשים למצוא פשר ומשמעות, למצוא תפקיד ואחריות על ארצנו הקטנטונת ועל בני הנוער והילדים שבה, מנסים לתת להם טעם ותקווה.
חניכי וחניכות תנועות הנוער בוחרים בטוב. פעם ועוד פעם ועוד פעם. בהדרכת מפונים, בליווי חניכים שנפגעו ישירות מהאירועים, בליווי הקהילות המפונות, הפגועות והאבלות.
בני ובנות נוער הבוחרים להדריך ולחנך בחברה הישראלית, על מכאוביה וחזקותיה, על היפה והמכוער שבה, במציאות שאף אחד מאיתנו לא דמיין.
בשעה ההיסטורית שנפלה בחלקנו, אנו בוחרים לפעול יחד, לאט-לאט, בעדינות ובחמלה, לבניינה של החברה הישראלית מתוך השבר העצום בו אנו נמצאים. ופעם אחר פעם אנו בוחרים לעשות זאת יחד.
למרות ובגלל הפערים הגדולים בינינו. למרות ובגלל המחלוקות הקשות, המכאיבות, המטלטלות. למרות ובגלל ההבנה שחלק מהפערים קשים מאוד לגישור.
כי אין לנו ברירה אחרת. כולנו כאן, בארץ הזו. שותפים לגורל אחד, וערבים אחד לשני בערבות העמוקה ביותר שקיימת, מעבר לכל מחלוקת. אף אחד מאיתנו לא מתכוון ללכת מכאן לשום מקום ואנחנו נכונים להיאבק ביחד על בניית מדינת ישראל כבית לעם היהודי וכמדינה יהודית ודמוקרטית.
ואין לנו ברירה, כי גדל פה דור מדהים, מרשים, דור של תקווה. דור שנלחם בעזה ובחזית הצפונית, שמתגייס למשימות העורף, שלוקח אחריות על קהילות שלמות ועל שיקומה של החברה הישראלית במקומות שהמבוגרים כשלו בהם או נעלמו.
לנו המבוגרים יש חובה ואחריות לתת לדור הזה את הקרקע והמשאבים להצמיח מחדש את החברה הישראלית. להפוך את השבר לחוסן. להפוך את נקודת הקושי למקפצה לשינוי. כפי שאמר מרטין בובר: "הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות".
ואין לנו ברירה אחרת, כי ההבנה שכולנו כאן יחד מחייבת אותנו לחמלה, לאהבה, לסובלנות ולהיכרות עם הכאבים של האחר. אחרת לא נוכל להיחלץ מהמשבר שבו אנו נמצאים. רק יחד.
היחד הוא החיבור בין הקצוות, יצירת חיבורים על פני פילוגים. התמודדות משותפת עם אתגרי השעה הגדולים. היחד הוא היכולת להגיע לפשרה, לשיח מכבד וליצירה משותפת של קווים אדומים מול אלימות ושבירת שלטון החוק.
ואין לנו ברירה אחרת כי עם חפץ חיים אנחנו. אם אכן חפצים אנו לחיות, אין לנו ברירה אלא לעשות זאת יחד, בארץ הזאת, על כל יושביה. וכי היחד הזה בינינו, והיכולת של בני הנוער להתמודד ביחד עם הבנייה הזאת, הם התקווה הגדולה לעתיד של כולנו.
בתפילת תשעה באב נהוג להזכיר את האש שהוצתה בירושלים. אחד ממפרשי התפילה מסביר שהאש היא לא רק האש הפיזית שכילתה את ירושלים, האש היא האש של הפירוד, השנאה והמתח החברתי שאכלה את המרקם החברתי-לאומי.
התיקון יהיה גם הוא באש - אש שיש בה גוונים שונים אבל יש בה אהבה, חום וחיבור עמוקים בתוכנו. האש המחברת היא האחריות של הדור שלנו ושל תנועות הנוער במדינת ישראל.
"ואם נחרבנו ונחרב העולם כולו עמנו בשנאת חינם, נשוב וניבנה וייבנה העולם כולו עמנו באהבת חינם" (הרב אברהם יצחק הכהן קוק).
יגאל קליין הוא מזכ"ל תנועת הנוער בני עקיבא; לירון אבנת היא מזכ"לית תנועת הנוער המחנות העולים - הטור נכתב במסגרת פרויקט של מיזם 929 לתשעה באב