כאישה דתייה, כאוהבת העיר ותושבת תל אביב מאז ומעולם, אני תומכת בהחלטת העירייה שלא לאפשר להפוך את כיכרות העיר המרכזיות לזירת מאבק וזירת חיזוק השסע והקיטוב. בט' באב מתקיימים הרבה אירועי הידברות ואמירת קינות. בעבר השתתפתי באמירת קינות ובקריאת מגילת איכה (קריאה הלכתית) בשדרות רוטשילד, בכיכר רבין, באירועי "הלילה לא לומדים תורה". השנה, יחד עם אלפים, קראתי את מגילת איכה בכיכר החטופים, באירוע שאורגן על ידי מועצת יש"ע יחד עם קיבוצניקים "שומר צעירניקים" מנחל עוז. דתיים ושאינם דתיים, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, בלי מחיצות ועם מסר של אחדות.

"מה יש לצפות מאדם שאמר שאין לו בעיה לאכול כלב": טלי גוטליב נכנסת ברון חולדאי

בליל שבועות אפשר לראות אלפי אנשים, דתיים ושאינם דתיים, מתרוצצים בין מרכזי לימוד בסגנון אורתודוקסי, מסורתי, רפורמי וישראלי מודרני. בפורים השתתפתי מספר פעמים בקריאת מגילת אסתר ברחובה של עיר. בשמחת תורה מתקיימים עשרות אירועי הקפות שניות בסגנונות שונים. תפילות הימים הנוראים נערכות בקהילות השונות, כשנוספים בכל שנה עוד מקומות שהעירייה מקצה לחב"ד, לעמותת צהר ולגורמים אחרים (בתוך מבנים עירוניים וגם ברחבות מחוץ למבנים שהעירייה דואגת בהן להצללה ולכיסאות). ואז פרצו לחיינו הגורמים הקיצוניים, שורפי האסמים. אלה משני הצדדים שהאמת כולה נמצאת רק בצד שלהם.

כפי הידוע לי, הגיעו בקשות לעירייה מעמותות ומארגונים שונים לקיים תפילות בכיכרות. איך ניתן לקיים במקביל ובאותו שטח תפילות של בעלי גישות אחרות, לעתים קיצוניות? מה גם שלגבי חלקם, כולנו יודעים למה הם חותרים.

לדיון על "טוהר הכוונה" של חלקם מצטרפת סוגיית ההפרדה. אני מתפללת בהפרדה בבית הכנסת שלי, אבל מכבדת את הציבור שהפרדה בתפילה, הנעשית במרחב הציבורי, פוגעת בערכיו. אני לא חושבת שכל המתנגדים להפרדה הם אנשי "דווקא" שבאים לריב. אני מכבדת את ערכיהם כמו שאני מצפה שיכבדו את ערכיי ואת אורחות חיי. כן, גם אני סבורה שהרוב היהודי בעיר מסכים שתתקיים בכיכרות תפילה בהפרדה, ללא מחיצות, תוך שמירה על אזור נפרד לנשים, לגברים ואזור משותף זה לצד זה. אבל במציאות החברתית המקוטבת שלנו, הסכמה כזו עדיין אינה אפשרית.

ואם חשבתי בתמימותי שאולי ניתן להידבר, הגיעה הפגנת נגד להחלטת העירייה של עשרות צעירים ששרו בכיכר דיזנגוף את השיר "זכרני נא" שמילותיו מתייחסות לעשיית נקמה באויבים.

על רקע המציאות המורכבת הזו ואינטרסים שאינם בהכרח קשורים לאהבת ה' מחד ולערכים ליברליים מאידך, כשאנחנו כפסע מהשסע, טוב עשתה העירייה בהחלטתה העכשווית. הדבר לא מונע את הצורך של כולנו - תושבים ומנהיגי העיר, לסייע להקטנת המתחים. בעידן של פילוג והתנגשות, נצטרך להמשיך לפעול להגעה להסכמות מכבדות שיובילו אותנו למצב שבו נוכל להתכנס יחד וגם להתפלל יחד מתוך הבנה והכלה הדדית.

הכותבת היא יו"ר הוועד המנהל של "הקאמרי", לשעבר חברת מועצת העיר תל אביב־יפו מטעם המפד"ל ויו"ר תנועת "אמונה"