נשים תמיד היו שם, בהיסטוריה, בביטחון, במודיעין, במבצעים בציבור ובעסקים. הן תמיד היו מדויקות, חריפות, ענייניות ונחושות, וזה לא משהו חדש בעשייה ובתרומה, הלכה למעשה, אך זה תמיד נתפס כמשהו חדש ומעורר השתאות ופליאה במחשבה ובהכרה בכל פעם, מחדש.

במקביל לשיח הנשים הרווח מזה שנים אודות רצון להכרה ושיוויון, נשים פשוט היו שם, עשו, ביצעו, קידמו ללא קשר או תלות ביכולת לפעול או להגיע לשיווין האולטימטיבי, ואולי הן לא באמת נדרשות לאחד כזה כקבוצת התייחסות במציאות כיום. כמי שפעל שנים עם נשים בעולמות המבצעים והמודיעין, כמפקדות ומנהלות, כקולגות, כפקודות ועובדות, תרומתן איתנה וידועה מזה שנים ללא כל קשר לויכוח העתיק יומין ומעייף לגבי יכולותיו הפיסיות של כל מין ומין. נשים אמיצות, נשים מדוייקות, נשים פועלות ומצויינות ללא קשר למגדר או קבוצת התייחסות, הן פשוט נמצאות שם והן טובות, נקודה. יכולות להיות נשים פחות מדויקות או פעלתניות כפי שיכולים להיות ויש לא מעט גברים כאלה.

נשים מנוגה, גברים ממאדים? - שיח מגדרי מעוות מצד גברים ונשים

כאשר גבר, לוחם, מבצע פעולה הוא פשוט גיבור, מתמקדים בעיקר בפעולה ובתוצאה. כאשר אשה לוחמת, גיבורה, גברים מתמקדים בעיקר בהשתוממות ובפליאה ומנסים להכניס אותה לתבנית והגדרה. זה ניכר בשיח, בטונציה, במבט ובתגובה.

בעולם המודיעין והמבצעים נעשה שימוש רב בשפת גוף, אינטיליגנציה רגשית, כישורים, מויומנויות ואינטראקציה בין אישית. כאשר גבר נדרש לצורך המשימה להתלבש באופן מוקפד ונאה יאמרו עליו שהוא גבר גבר, חתיך וכאשר הוא מפעיל את קסמו האישי יאמרו עליו שהוא פיקח ונבון. כאשר מבצעת זאת אשה כבר יבדקו את מידת צמידות הבגדים שלה לגופה ואם היא תוציא מילה או תגלגל את עיניה במהלך שיחה יגידו שהיא מנצלת את "נשיותה ומיניותה". מן הצד השני יאמרו הגברים ובצדק ויאשרו הנשים לרוב כי חזות נשית היא לפעמים חזות הכל, ממתן זכות קדימה ברמזור, דרך עקיפה בחיוך את התור ועד כמובן פתיחת דלתות או סגירתן בזמן ובמקום הנכון.

כמובן שיש עוד הרבה מה לעשות בדרך להגדרה מגדרית, הכרה ואף שיוויון אבל אין דבר כזה שיוויון מוחלט, מלא אולטימטיבי. אולי זה לא משהו שאנחנו כנשים-אנשים-גברים זקוקים לו בפורמט הנוכחי. הדוגמא הטובה ביותר בעת הזו היא ניתוח השיח המגדרי והמעשים בפועל יום לאחר פרוץ המלחמה הנוראה. בחינת השיח המגדרי ומחשבות על שיוויון זה בראי המלחמה - חולשת נשים, צביעות גברים.

עם פרוץ המלחמה הנוכחית התגלו שוב ושוב סיפורים ומקרים, פעולות ותהליכים רבים ומגוונים צבאיים ואזרחיים כאחד שמה שמאפיין אותם הם רוח העוז והלחימה והגבורה והיצירתיות והנחישות וההקרבה והצניעות של נשים רבות ומצוינות. טוב זה בהחלט נהדר ומעורר השראה והערצה אך לא חדש ומעורר פליאה, לפחות לא לי. אבל כאשר ישבו ועדיין יושבים גברים בפאנלים של תקשורת וחדשות הם אכן מציינים את רוח הלחימה והגבורה של נשים במערכה ובקרב אך עושים זאת במעין פליאה והשתוממות מוזרה שתמיד נמצאת שם ליד עוז וגבורה. למה עדיין צריך להיות מופתעים בכל פעם מחדש מאומץ ליבן, נחישותן ועמידותן האיתנה של נשים בסיטואציות שונות ומורכבות.

עוד עניין טכני לכאורה אך מקומם לא פחות במסגרת השיח הגברי במדיה הדיגיטלית מדוע כאשר מציגים גברים בעל עבר ממלכתי ביטחוני דואגים לציין את הדרגה הצבאית כולל תארי הבדימוס והמיל' למיניהם וכאשר מוצגת אשה בעלת קריירה ועבר צבאי או ביטחוני מפוארים לא פחות ולרוב אף יותר מבוטלים התארים כולל הדרגה בהצגה המילולית ומושמטים מהכתובית הנלווית?

נשים רבות עשו מה שמצופה מהן לא כ"נשים" בהגדרה המגדרית, לא כקבוצת התייחסות אלא כבנות אדם, כלוחמות, כמובילות ופורצות דרך בדיוק כפי שמצפים מגברים ופשוט היו שם והוכיחו שהן בדיוק כמו כולם/ן לא פחות ובטח הרבה יותר, עם המון חכמה רגישות וצניעות. מן הצד השני, קבוצות, עמותות ומסגרות בעיקר בעולם שהגדירו עצמן ונשים כמגדר, כקבוצת התייחסות והתמקדו בעיקר בשיח עז לשיוויון רשמי ומוחלט ופחות התמקדו בעשייה של נשים בפועל ובשגרה, כמה מפתיע נאלמו דום בצורה כל כך מוחלטת והזויה. נחזור לנשים כבודדות ולא כקבוצה. נשים בעיני עצמן.

נשים כיום במרחב הציבורי והעסקי בוחרות לרוב בסופו של דבר מנכ"ל ולא מנכ"לית, ראש עיר ומועצה ולא ראשת, מנהיגה או מובילה. במקרים רבים בוחרות נשים להישאר באזור הנוחות וללכת על בטוח. מה שמפתיע הוא שגם בתוך קבוצת גברים ונשים בעיקר במרחב האזרחי והעסקי אלו האחרונות לא בדיוק מפרגנות, מעצימות כפי שאופנתי לומר או מקדמות את בנות מינן.

אני סבור שהשיח המגדרי על שלל היבטיו כולל השאיפה לשיוויון האולטימטיבי נכון שיעשה חישוב מסלול מסויים מחדש, בעיקר לנוכח המראה הכה ברורה שהציבה בפנינו שוב המלחמה. אנחנו כחברה צריכים לשאול את עצמנו מדוע בראש גופי הביטחון והמודיעין שבמדינה לא נמצאות נשים? מדוע בגופים אלו יש תקרת זכוכית לנשים ? ואיך המערכה המורכבת אותה אנו חוווים במלחמה האחרונה היתה יכולה להיות מושפעת מהובלה נשית מקצועית של ארגונים אלו?

שיוויון לא צריך לדרוש כמגדר, בשיח, ולחכות להכרה רשמית שאולי אין בה טעם או אפילו צורך. שיויון צריך לקחת, בעשייה, בשגרה לעיתים בפחות הבדלה, הדגשה וצעקה. זה הזמן פחות לצעוק, "להעצים", להדגיש את אי השיוויון ולחכות להכרה המיוחלת, כקבוצה. זה הזמן שנשים גם כבודדות ויחידות ימשיכו לעשות את מה שהן יודעות לעשות טוב כל כך זה הזמן שגברים יפסיקו להתפלא, להשתאות ולנסות ולהכניס נשים לתבניות. נשים תמיד היו שם, מדוייקות, נחושות, אמיצות, גיבורות, נקודה.

המאמר מבוסס על הרצאה "נשים מבצעות" שניתן להזמין במסגרת ימי עיון, סדנאות, גיבוש, כנסים וחוגי בית. הכותב הוא יועץ ומרצה בתחומי מודיעין וביטחון המולדת, אבטחת מידע ופרטיות.