הסערה האחרונה סביב הטקס הממלכתי לציון ה-7 באוקטובר היא רק הדוגמה העדכנית ביותר לבעיה עמוקה המכרסמת בחברה הישראלית: הפוליטיזציה של סמלים וטקסים ממלכתיים. מקרה זה מצטרף לשרשרת ארוכה של אירועים שבהם הממלכתיות הפכה לכלי במאבקים פוליטיים, במקום להיות גורם מאחד.
רק מהשנה האחרונה ניתן למנות את הסחבת בבחירות לרבנות הראשית, שמזמן הפכה לכלי שרת עבור פוליטיקאים, מקורביהם וקרובי משפחתם; את הסערה סביב פרסי ישראל, כשאחד הזוכים נפסל בתחילה מפני שסומן כיריב פוליטי של ראש הממשלה; ויום ירושלים – שבעבר סימל ניצחון מזהיר במלחמה – עמד בסימן של מהומות, אלימות וויכוחים פוליטיים ובין-מגזריים.
בכל הנוגע לטקסים ממלכתיים ולימים לאומיים, הרי שהללו נוכסו באופן בוטה ואישי-כמעט בידי שרת התחבורה, מירי רגב. עוד בתקופת כהונתה כשרת התרבות והספורט, הפכה רגב את טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות לזירת מאבק פוליטי, ובממשלה הנוכחית אף סיפחה את הטקסים הללו למשרד התחבורה, כלומר בכפוף לה באופן אישי (יש לציין כי מי שהמציא את השיטה הזו הוא זלמן ארן, שעשה זאת לפני קרוב ל-70 שנה).
מעל לכל, התייחסותה לכאבם של אזרחים רבים, כולל נפגעי הטראומה האיומה שהחלה ב-7 באוקטובר ורחוקה מלהסתיים כ"רעשי רקע", משקפת אף היא תחושת בעלות אישית שלה על אירועים ממלכתיים ושימוש אינסטרומנטלי בהם כמקפצה פוליטית עבורה.
מקרים אלו מדגישים את הצורך הדחוף ברפורמה בניהול ועיצוב מחודש של הממלכתיות הישראלית, שהדוגמאות שהובאו לעיל מעידות על העיוותים שנוצרו בה. הפתרון המוצע הוא הקמת מועצה לממלכתיות ישראלית, גוף עצמאי ככל האפשר שיהיה אחראי על ניהול היבטים ממלכתיים, ובכלל זה ימים לאומיים, מקומו של לוח השנה העברי בחיי האזרחים והנצחת אישים.
על מנת שגוף זה ישקף את המגוון הישראלי וימנע התערבות פוליטית ככל שניתן, מבנה המועצה המוצע הוא כדלקמן: חצי מחבריה ימונו על ידי נבחרי ציבור, כמו שר התרבות או נשיא המדינה, והחצי השני ייבחר באופן ישיר על ידי האזרחים או באמצעות נציגיהם, באופן ישיר ככל הניתן. מינוי חברי המועצה יתבצע באמצע הקדנציה של כל ממשלה, כך שמחד היא תבטא את רצון בוחריה, ומאידך כוחה יהיה מוגבל. לבסוף, מוצע כי המועצה תפעל תחת חסות בית הנשיא או כמועצה נפרדת בדומה למל"ג.
מבנה זה נועד להבטיח עצמאות מרבית ולהגן על המועצה מפני השתלטות פוליטית. העיקרון המנחה הוא שהממלכתיות צריכה להיות מנוהלת באופן מקצועי ולא פוליטי, כדי לשמור על משמעותה עבור כלל אזרחי ישראל.
חשוב להדגיש כי הפתרון המוצע מגיע גם בתגובה למעשי הממשלה הנוכחית, שהביאו את הממלכתיות השחוקה ממילא לשפל המדרגה, אך כאמור, לאורך השנים ממשלות מכל קצוות הקשת הפוליטית נכשלו בשמירה על הממלכתיות כערך עליון, והגיע הזמן לשינוי מבני שיבטיח את עצמאותה של הממלכתיות מלחצים פוליטיים.
לצד חיזוק הממלכתיות הכלל-ישראלית, יש להוסיף לממלכתיות גם רובד של ביזור. כפי שניתן לראות בטקסי ה-7 באוקטובר, אך לא רק בהם, בישראל מצויות גישות שונות ביחס למדינה, סמליה ופעולותיה – וטוב שכך. ישראל היא מדינה הטרוגנית, דמוקרטית וחופש הביטוי הוא כוח חיוני ומפרה בה. לכן, יש להעניק סך מסוים מהתקצוב והתמיכות הקבועות לאירועים סביב לוח השנה כך שיעוצבו באופן מקומי וקהילתי, כדי לאפשר לכל קהילה לשמור על צביונה הייחודי ולבטא את המסורות והערכים הספציפיים שלה. התמיכות הללו תועברנה באמצעות הרשויות המקומיות, המכירות היטב את צרכי תושביהן ויכולות להיות רגישות לניואנסים של הקבוצות הישראליות השונות. כך, לצד טקסים ממלכתיים מאחדים, יתקיימו אירועים מקומיים המשקפים את המגוון התרבותי העשיר של החברה הישראלית.
מודל זה של ממלכתיות משולבת - ארצית ומקומית – יחזק את הזהות הלאומית המשותפת דרך טקסים וסמלים ממלכתיים א-פוליטיים, ראויים, עמוקים והוגנים, לצד מתן ביטוי למגוון התרבותי והקהילתי בישראל. הקמת מועצה לממלכתיות ישראלית, לצד מתן אוטונומיה לרשויות המקומיות בעיצוב אירועים קהילתיים, יאפשרו ניהול מקצועי ועקבי של סמלים וטקסים לאומיים, ישמרו על הממלכתיות מפני ניכוס פוליטי, וייצרו מסגרת מאחדת ומגבשת לכלל אזרחי ישראל, תוך שמירה על הייחודיות של כל קהילה וקהילה.
זהו צעד חיוני בדרך לשיקום המרחב הציבורי המשותף שלנו ולחיזוק הלכידות הישראלית. אנו זקוקים לכך בדחיפות.
הכותב הינו ראש תחום יהדות, חברה ומדינה במרכז מנור (מבית יוזמת המאה)