אירועי אלימות בהם לוקחים חלק ילדים ובני נוער בתוך מערכות החינוך ומחוץ להן מתרחשים גם בימים קשים אלה העוברים על החברה הישראלית. ההצלחה בטיפול בתופעה, לאורך השנים, זכה להצלחה חלקית בלבד.
אני מבקשת להצביע כאן על מקור אחד להתנהגות אלימה, שאינו קשור לזמן ולמקום, אשר מצליח לחמוק שוב ושוב מאור הזרקורים: הכוונה לליקויים ביכולות הקריאה, הכתיבה והביטוי בעל פה אצל תלמידי ישראל. זהו ניצוץ היכול להדליק אש!
פרויד טען כי התרבות החלה ברגע שהאדם החל להביע עצמו במילים במקום בזריקת אבן. ואכן קשה שלא לראות את הקשר שבין יכולת לקויה בהבעה עצמית של צעירים לבין השימוש באלימות. כל עוד לא נדע לזהות את הזיקה שבין רמת אוריינות נמוכה לבין השימוש באלימות מאבק זה ימשך לנצח.
בסדנאות לצמצום אלימות בהן השתתפו נערים ונערות בסיכון בגילאי 13-18, בלטה אצל רבים עוינות למערכת החינוך, בעיות התנהגות ומשמעת, נוכחות לא סדירה וכפועל יוצא גם קשיים בלימודים. הקושי האורייני היה חמור במיוחד. מעבר לקשיים בקריאה, בכתיבה ובאוצר מילים דל, בלטה יכולתם המוגבלת לניסוח משפט או טענה בעיקר במצבים הנשענים על מיומנויות אלה. הממצאים מהשטח תואמים לתוצאות העגומות של המבחנים הבין לאומיים, בהם ממוקמים כלל תלמידי ישראל במקום נמוך בקרב המדינות החברות ב - OECD .
הקשר בין אוריינות נמוכה לאלימות הוא לכאורה פשוט. זהו התסכול שנוצר אצל אלה שאינם מצליחים לבצע את אותן פעולות בסיסיות שתיארנו. כישלון לימודי הוא גם בין הגורמים לנשירה ממערכת החינוך ואכן בני נוער נושרים נמצאים בסיכון גבוה פי כמה לשימוש בהתנהגויות סיכון וביניהן שימוש באלימות.
זאת ועוד, התלמיד המתקשה החש שעמום והמחפש ריגושים, נוטה להפריע לסביבתו הקרובה. הצוותים החינוכיים מעירים לו יותר, דבר שפוגע בדימוי העצמי ומחריף את תחושות הניכור וחוסר השייכות. מי שאינו רואה עצמו מחויב למערכת, מפגין ביתר קלות התנהגות אנטי-ממסדית וחברתית.
התוקפנות והאלימות הופכות לעתים קרובות ל"תחליף שפה" כאשר התלמיד מפצה על כישורי האוריינות הלקויים באלימות. בדרך זו ניתן להשיג תחושת כוח, מעמד חברתי, ולעתים השתייכות לקבוצות של בני נוער במצבו. יכולות חלשות אלו פוגעות גם באפשרות להשיג את הכישורים ואת התעודות המקנים נקודת פתיחה עדיפה לחיים, וכך נפגעים סיכויו של צעיר זה היוצא את שערי בית הספר להיות אזרח נורמטיבי.
המאבק באלימות הינו משימה על-זמנית, כמוהו גם הניסיונות להעלאת רמת האוריינות במערכת החינוך. הגיע הזמן להבין את הקשר ביניהם ולזהות מוקדם ככל האפשר את המקום בו אגרסיביות זאת חודרת לתוך החברה. לצוותים החינוכיים הפועלים בשטח עומדת משימה חשובה מאין כמוה לבדוק אם התנהגות תוקפנית קשורה למשתנה שציינו ולפנות לגורם המתאים במערכת כדי להפעיל את הטיפול המותאם. יש להקדים את המיפויים לאיתורם של התלמידים עם קשיים אוריינים כדי שאלה לא ייעלמו מתחת לרדאר או שיתגלו בשלב מאוחר מדי. במקביל, להרחיב ולהתאים את המענים הקיימים באופן ממוקד ואינטנסיבי תוך גיוס אנשי מקצוע ושימוש באמצעי הלמידה שבמערכת.
ואחרון, לכאורה, זהו תפקידו של משרד החינוך, אך לאור המצב החמור יש לגייס למשימה זו גם את הגופים שמחוץ למערכת החינוך והעוסקים בדרך זו או אחרת במיגור האלימות - משרדי הממשלה השונים, רשויות מקומיות וארגוני החברה האזרחית.
הכותבת היא ראש מרכז אמת לסובלנות