בואו נעשה רשימה חלקית של מה שעבר עלינו כחברה מהרגע שבו כולנו הבנו, לפני מספר חודשים, שמלחמת חרבות ברזל הפכה לרקע עצוב לחיינו, ושהחזית הצפונית נמצאת בעצימות משתנה בהתאם להתפתחויות אזוריות.
ממשלת ישראל מנסה לקדם טקס זיכרון לחללי 7 באוקטובר, הקיבוצים מחרימים, ולמולם אופקים ושדרות נוטלות חלק. הקיבוצים מבקשים שלא יקראו את שמות יקיריהם, ויש מי שפועל לטקס אלטרנטיבי. האומנים נחלקים למי שיופיע בטקס זה למול מי שיופיע בטקס אחר.
היוזמה נבלמה: שר החוץ של האיחוד האירופי לא יטיל סנקציות על בן גביר וסמוטריץ'
אסף יסעור גרף מדליית זהב במשחקים הפראלימפיים - טאקוונדו
השר איתמר בן גביר מתבטא בעניין הר הבית ועולה אליו, ומותקף בידי שותפיו לקואליציה החרדים. רוגל אלפר מ"הארץ" העביר ביקורת על האם השכולה ללי דרעי, וכתב שהיא מפגינה שביעות רצון ממות בנה. קב"נית של חטיבת אלכסנדרוני כתבה על הציונות הדתית שהיא "כת של אוכלי מוות".
השר עמיחי אליהו ניסה לברך בהופעה מטעם משרד המורשת, ונענה בקולות "בושה" מהקהל. דיון ציבורי מטורלל התפתח ברשתות סביב מסיבת בריכה בהשתתפות נועה ארגמני, האם "מותר" או "אסור" לה לרקוד ולשמוח. וזה רק על קצה המזלג.
אני לא מתכוון לנהל כאן פנקסנות ולומר מי אשם במצב או מי אחראי יותר על העמקת השסעים. אני מבקש לומר – שחררו את הקריאות לאחדות. ותרו על השאיפה לממלכתיות.
החברה הישראלית היא חברה שבטית, ויש מי שיאמרו אפילו שמדובר בחברה תת־שבטית. לכל שבט יש מנהיגים משלו, גיבורי תרבות ייחודיים לו. ילדיו לומדים במוסדות שונים. לעתים אף נבחין בסביבות מגורים נפרדות. הנישואים בין השבטים נדירים יחסית, חברי השבטים מצביעים למפלגות שונות לכנסת ובמשך שנים צורכים את התקשרות ממקורות שונים.
אם מי שקורא "ידיעות אחרונות" וצופה בערוץ 12 יפגוש את מי שקורא "מקור ראשון" ומאזין לרדיו גלי ישראל, ויחד יישבו לקפה עם מי שקורא את העיתון "יתד נאמן" ושומע רדיו קול חי, ושלושתם יתבקשו לשרטט את דיוקנה של מדינת ישראל – נקבל תיאורים של שלושה מקומות שונים בתכלית.
המחשבות שהושקעו עוד בתקופת טרום הקמת המדינה על יצירת "יהודי חדש" והניסיונות מיד לאחר קום המדינה לייצר "ישראלי חדש" נכשלו עד כדי כך שהולידו חידוד של שסעים חופפים: דתי, פוליטי, עדתי, מעמדי, לאומי וחברתי. מאז ועד היום השסעים רק הולכים ומעמיקים.
דוד בן־גוריון כתב בשנת 1971: "אין זה ערב־רב, כי לא בנקל ולא במהרה מתערבבים זה בזה, אלא זהו מפגש של שבטים שונים ורחוקים זה מזה, ואולי יותר נכון להגיד אוסף של קרעים שאינם מתאחדים, ושרק על ידי התקבצותם יחד בארץ מתגלים ההפרשים והתהומות שביניהם".
המחשבה על אחדות השבטים שבן־גוריון דיבר עליה אינה באמת שאיפה כנה. השאיפה האמיתית היא ש"האורחים" יעשו עצמם דומים ל"מארחים". שאלו שעלו לארץ מאוחר ישנו עצמם ככל שיוכלו כדי להידמות לאלו שעלו לכאן ראשונים. תפיסה תרבותית זו מתאימה לימי הדומיננטיות של מפא"י, שתמה במהפך האידיאולוגי בשנת 1977 – ויש שיאמרו שעוד קודם לכן. הדומיננטיות הזאת התחלפה בדומיננטיות ימנית־חרדית־דתית. מה שלא עלה בידי מובילי תקופת הדומיננטיות בראשית ימי המדינה, לא יעלה בידי מנהיגי תקופת הדומיננטיות הנוכחית.
מורשת קלוקלת
מה הפתרון? קודם כל לשחרר את הרצון לאחידות. לוותר גם על הרצון לאחדות. בשנה האחרונה, הדרמטית שידענו מימי מלחמת העצמאות, אנחנו מצויים תחת איום קיומי. בעומס תחושות אלו השבטים מתכנסים פנימה. בניית גשרים הופכת למשימה כמעט בלתי אפשרית. בואו נבקש לעצמנו, עד יעבור זעם, כללים שבהם נוכל לנהל את המחלוקות מתוך ראיית השלם על פני ראיית השבט. הפרופ' הרב יונתן זקס קרא לזה "הבית שאנו בונים יחד". ניהול מחלוקת עדיף על אחדות מזויפת.
ממשלת ישראל מבקשת לערוך טקס ממלכתי לאסון 7 באוקטובר. חלק מן הקהילות מבקשות לקיים טקס אחר? נכון היה לממשלה, אם הקהילות יחפצו, לתמוך בו בכל דרך שתתאפשר. מדוע? כי בעידן מרובה ערוצים ורשתות חברתיות, טקס כזה או אחר לא יהיה מה שיקבע את נרטיב הזיכרון לאסון. תמו ימי מצעד צה"ל ביום העצמאות כדי לספר לכולנו עד כמה אנו חזקים. אגב, תמיכה ממשלתית בטקס הקהילות הייתה מפחיתה משמעותית את השיח השלילי, שהוא הכי רחוק מממלכתיות, שכולנו היינו עדים לו.
הזדמן לי להיות נוכח במופע של עילי בוטנר ורועי בר־נתן במקווה ישראל, שבו התנפלו בצעקות מתנגדי הממשלה על השר עמיחי אליהו. המופע נערך מטעם משרד המורשת, וכמקובל (הוא לא הראשון שהמציא את הז'אנר), הוזמן השר לדברי ברכה קצרים. או אז החלה המהומה, והשר לא ירד מהבמה עד שסיים לומר את דבריו.
עמדת המוחים לגיטימית, וגם עמדתו של אליהו. מה היה קורה אילו המוחים היו מחכים לשמוע את נאומו? אם היה מנצל במה ממשלתית למסרים פוליטיים – היו מתפרצים לדבריו. אם לא – היו מסתפקים בכמה קריאות מחאה או בהנפת שלטים עד לתחילת המופע. לא כזאת מורשת ראוי שנאמץ לנו.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומומחה למגזרים
[email protected]