עם היוודע דבר הירצחם בשבי של שישה חטופים אשר היו חקוקים היטב בתודעה הציבורית וחלקם אף נכללו ברשימת החטופים שהיו חלק מהמתווה שגובש בתחילת יולי, היה זה שוב דובר צה"ל תא"ל הגרי שנשלח להיות פניי הכישלון אל מול הציבור, כדי לספוג את זעמו. זאת בשעה שנשיא ארה"ב הספיק להוציא הודעת תנחומים, עת שראש ממשלת ישראל שתק שעות עד שהפיץ הצהרה מוקלטת, דבר המהווה עדות כואבת כשלעצמה לעוצמת הניתוק בין השלטון לעם.
בפעם הקודמת, פגשנו את תא"ל הגרי על רקע החרדה הציבורית נוכח ההמתנה המתמשכת לתגובת איראן וחיזבאללה. מסיבות העיתונאים שבהן לא היה דבר רלוונטי, מחדש או מרגיע להגיד לציבור, היוו הוכחה נוספת לכך שמדובר בסיטואציה תקשורתית נוחה לגורמים מסוימים בדרג הצבאי ובדרג המדיני, אך אשר מביאה לערעור האמון בצה"ל ובדובר צה"ל. זאת, לאור העובדה שהציבור התקשה להאמין לכך שאין צורך לשנות את ההנחיות, בעוד שמקביל הוא נחשף לדיווחים על חלוקת טלפונים לווייניים לשרים ועל תרחישי אימים למתקפה. דוגמא בולטת נוספת לכך ניתן לזהות באירוע הקשה במג׳דל שמס שהוביל בין היתר לביקורת קשה עד כדי השתלחות בתא״ל הגרי, בין היתר בשל שגיאות שהגרי בעצמו הודה בהן, כאשר הבולטות שבהן היו שנמוך האסון על ידי בידולו כאסון לעדה הדרוזית במקום אסון לאומי, וכן הניסוח הלקוי שבו בחר להשתמש כדי להבהיר את אכזריותו של חיזבאללה וממנו השתמע שצה"ל הופתע מכוונותיו של ארגון הטרור.
באופן פרדוקסלי, הביקורת הזו נשמעת למרות שהגרי היה היחיד שלקח אחריות על האירועים וסיפק תשובות לציבור, וחרף העובדה שלכישלון יש פנים אחרות שהציבור מצפה לפגוש בזמנים כאלה. עם זאת, הבשורה הקשה הבוקר מתווספת לשורת כישלונות נוספים שנשארו יתומים, אשר הגרי נדרש לאמץ אותם אל חיקו כי אף גורם אחר, צבאי בכיר או מדיני בכיר, לא התנדב למשימה. הסיטואציה התקשורתית הזו התקבעה כבר בראשית המלחמה, כאשר הגרי היה היחיד שהתייצב מול המצלמות ואיפשר שקיפות מול הציבור על ידי מענה על שאלות בשידור חי, כדי להפיג מעט מן הכאוס ששרר.
ואולם, בנקודת הזמן הנוכחית, דעתנו היא שצה"ל חוטא למטרה כאשר הוא מטשטש את נוכחותם של קצינים בכירים נוספים, שהיה עליהם להתייצב מול הציבור (לא רק בראיונות חגיגיים או סינקים מוקלטים) כבר בשלב מוקדם יותר ולקחת אחריות, וכאשר הוא מחפה על הוואקום שנוצר על ידי הדרג המדיני בכל הקשור לנטילת אחריות על האירועים. שימורה של הסיטואציה התקשורתית שנוצרה, מגביר את הסיכון להפניה של אש ואשמה אל צה"ל, בעוצמות שלא אמורות להיות מופנות כלפיו, ודאי לא באופן בלעדי.
אין זה מפתיע כי בסקר דעת קהל שקיים המכון למחקרי ביטחון לאומי ב-18 באוגוסט, שיעור המדווחים על אמון גבוה בדיווחי דובר צה״ל, עמד על 65 אחוזים בלבד בהשוואה ל-80 אחוזים בשבוע השני למלחמה ו-88 אחוזים בנקודת השיא שלו, ב-19.11.23. חוסר אמון זה מצטרף למדדים נוספים המעידים על ירידה באמון בצה״ל ככלל בחודשים האחרונים וביניהם העובדה שרק 45 אחוזים מהנשאלים היהודים הביעו אמון במידה רבה או רבה מאוד בצה״ל ביחס לאופן תחקור והפקת הלקחים מהשבעה באוקטובר (על פי סקר קודם שנערך ב-21 ליולי), ירידה שחלה בשיעור המשיבים המדווחים על אמון גבוה בצה״ל, ל-78 אחוזים, וירידה בשיעור המשיבים המדווחים על אמון גבוה ברמטכ״ל, ל-49.5 אחוזים.
קיימים גורמים מוצדקים לירידה באמון, הן בצבא ככלל והן בדיווחי דובר צה״ל בפרט. טעויות בניסוח, דיווחים לא מדויקים ועיכובים במתן מידע לציבור ללא ספק מקרינים על אמון זה. עם זאת, על צה"ל והדרג המדיני להפנים כי מיצובו של דובר צה״ל בחזית כברירת המחדל של כל אירוע משברי, בין אם שיוכו צה"לי ובין אם הוא שייך לדרג המדיני, אינו מקנה נקודות זכות. נהפוך הוא, אמינות דיווחי דובר צה״ל בעיני הציבור וכן מידת האמון שהציבור רוחש לצה"ל, צפויים להמשיך להיחלש כפי שהנתונים מראים בשבועות האחרונים באופן שיטתי, כל עוד האב והאם של הכישלונות (ורק של הכישלונות, להצלחות אבות רבים הדואגים להצטלם לכבודם), ימשיך להיות תא"ל הגרי.
בהנחה שהפוליטיקאים לא יתייצבו לדגל בסוגייה הזו, על צה"ל למצב סיטואציה תקשורתית שונה. סיטואציה שבה פנים נוספות - של הרמטכ"ל ושל קצינים בכירים עם קשר ישיר למחדל השבעה באוקטובר ולניהול המלחמה, ייענו לדרישה הציבורית ויספקו תשובות כנות ואותנטיות. בנוסף, ייתכן והגיעה העת שדובר צה״ל יסיר את הכפפות ויבהיר, לצד לקיחת אחריות על כשלים של הדרג הצבאי, מתי הדברים הם בתחום האחריות של הדרג המדיני.
לכישלון פנים רבות, שמעדיפות בשלב הזה לרדת מתחת לרדאר, לקראת ועדת החקירה הממלכתית וכן לאור שיקולים פוליטיים. אותן פנים לא מפנימות כי יום אחד נגיע ליום שאחרי המלחמה. נמצא שם חברה אחרת, שתידרש להבריא ולהשתקם מהטראומה הלאומית שעברה, לקראת האתגרים הביטחוניים שעוד עומדים ויעמדו לפתחה. אמון הציבור בצה"ל הכרחי להתאוששותה בהצלחה של החברה הישראלית, אך לא ניתן יהיה לשקם אמון זה כל עוד צה״ל, ובפרט דובר צה״ל, ממוצבים כפנים היחידות של הכישלון.
הכותבות הינן חוקרות במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)