מר בן גביר הנכבד, אני אומנם מסכים עם כמה מעמדותיך, כמו בעניין הפשיעה או נשיאת נשק בידי האזרחים (אני מתנגד לכך עקרונית אך בנסיבות הקיימות זה מחויב המציאות), אך אני מתנגד כמעט לכל יתר דעותיך ועמדותיך, ובפרט בנושא המדיני. תוכל לשאול בצדק למה העמדות של מישהו כמוני בכלל צריכות לעניין אותך, אבל תרשה לי מרום גילי ושפע ניסיוני ותפקידיי בתחומים המדיני, הביטחוני, הפוליטי והציבורי במשך עשרות בשנים ובתוקף עבודתי במחיצת אישים כבן־גוריון (רק בשוליים), בגין, דיין, פרס, שמיר, שרון ונתניהו, שעם כל אחד מהם גם היו לי לפעמים ויכוחים, תמיד ענייניים, לקבוע: לא רק שדעותיך ומעשיך אינם נכונים, הם מסוכנים לעתיד המדינה ולקיום החזון הציוני.
אינני עוסק היום בפוליטיקה, אך אני מודאג ודואג לעתיד הדורות הבאים. אני סבור שרוב ניכר בציבור הישראלי, כולל אלה בימין ובמרכז־ימין, חושב כמוני. קראתי שאתה רוצה לבנות בית כנסת על הר הבית, גם אני הייתי שמח לו היה שם בית כנסת לכל היהודים מהארץ ומהעולם, אבל מה לעשות, מאז המאה השביעית הר הבית הוא מקום קדוש גם ל־1.9 מיליארד מוסלמים ברחבי תבל שאין לנו עניין מיוחד להסתכסך איתם. ישראל, בתבונה רבה ובאחריות לאומית אמיתית, הסכימה שיישאר המצב הקיים, והדבר רצוי גם מבחינה נוספת: הסכם השלום בין ישראל לירדן העניק לממלכה ההאשמית מעמד מיוחד בהר הבית, למורת רוחם של הפלסטינים ומוסדותיהם. המצב איננו אידיאלי. הפלסטינים מפירים את הסטטוס קוו בכל הזדמנות וגם ירדן אינה נוהגת תמיד כהלכה, וישראל היא אומנם בעלת הבית, אולם גם לבעל בית אין חופש בלתי מוגבל. ישראל הסכימה שיהודים יוכלו לעלות להר ללא מגבלות אך לא להתפלל, ועל כך יש להקפיד.
אני גם מבין שאתה בין חסרי שיקול הדעת שרוצים לחדש את ההתיישבות היהודית ברצועת עזה בתום המלחמה. לא אכנס לדיון היסטורי אם עזה היא חלק מארץ האבות או לא. מה שכן רלוונטי הוא שברצועה חיים כ־2.1 מיליון ערבים שנצטרך לנהל אותם ושגם קבוצת יישובים עבריים לא תרסן את פוטנציאל האלימות הכללית והכאוס ברצועה וממנה. אישים שאני מעריך מאוד, כמו האלוף (מיל’) גרשון הכהן, סבורים שאילולא פינינו את גוש קטיף ואת נצרים, ה־7 באוקטובר לא היה קורה. יש גם דעות אחרות וממילא זאת איננה אלא ספקולציה, ואת מה שהיה אין להשיב ובוודאי לא במחיר הצבאי והמדיני שזה יגבה מאיתנו. אם בעבר נחשבה רצועת עזה כבעלת חשיבות אסטרטגית מול מצרים, הרי שנושא זה איבד מחשיבותו הישירה עם הסכם השלום. העתיד המדיני של רצועת עזה ייקבע בהסדרים מדיניים, במשא ומתן עם ישראל ועל בסיס ההישגים הצבאיים של ישראל במלחמה הנוכחית. להתיישבות יהודית לא יהיה חלק בו.
מר בן גביר היקר, דעותיך ומטרותיך שליליות ומסוכנות הן מבחינה עקרונית והן מבחינה מעשית. הן גם מעוותות את אופיין של מדינת ישראל והציונות (אגב, האם אתה מגדיר את עצמך ציוני?). מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי כולו, בארץ ובתפוצות, ואכן הזהות הלאומית, המסורתית וההיסטורית היא שמאחדת אותנו והיא גם הקרקע לאורח חיינו הדמוקרטיים והתרבותיים כישראלים. אך נדמה לי, ותסלח לי אם אני טועה, שהערכים שלך אינם זהים לערכים הנ”ל.
אך נחזור לשאלות דיומא: התנהגותך בממשלה והצהרותיך המתגרות חדשות לבקרים מהוות נטל כבד על המדינה ועל הממשלה שמנסה בתנאים שאינם פשוטים ושיש גורמים שונים שמשתדלים לשים מכשולים בדרכה, להביא לשחרור החטופים ולקידום המטרות הביטחוניות והמדיניות שתקבענה את עתידנו ואת עתיד ילדינו. מדיניות היא, כידוע, אמנות האפשרי, ועמדותיך מאופיינות רובן כבלתי אפשריות בעליל. לפעמים מדיניות נכונה גם מחייבת פשרות, כפי שמנהיגי הציונות ויורשיהם הבינו מבלי להפנות את עיניהם מהמטרה העיקרית: קיום החזון הציוני והבטחת המדינה לדורי דורות. ואכן המדינה הגיעה להישגים שרוב האומות מתקנאות בהם, מי בטינה ומי בהערצה. מנהיגים אלה לא היו פחות פטריוטים ממך, אבל הפטריוטיות שלך היא לכל היותר פיגום שעליו אתה תולה את עמדותיך המטרידות. אינני יודע אם שמת לב שמאז ה־7 באוקטובר ארצות הברית התייצבה שלוש פעמים כדי לבצר ולייצב את ההגנה עלינו. ישראל חזקה והיא יודעת להגן על עצמה וגם לתקוף את תוקפיה, אבל במערכה כוללת עם איראן ושלוחותיה, ללא התמיכה של ארצות הברית מצבנו יהיה קשה יותר. התרצה שנסתכן בכך בגלל גחמה כזאת או אחרת או סדר קדימויות מעוות לגבי צרכינו הלאומיים?
לעתים אין פגם אם יש בממשלה גורם המושך יותר ימינה או שמאלה מדעת הרוב. זה משמש לפעמים עילה מול גורמי חוץ ופנים כאחד. אך כשזה הופך לתופעת קבע, זה מטרד לאומי. לסיכום, יהיה עליך להסיק מסקנות או שאחרים יסיקו אותן במקומך.
בתקווה, זלמן שובל