לגיטימי לדון במטרות ובאסטרטגיות שונות. לגיטימי לטעון ששחרור החטופים (בעיקר האזרחים) הוא חובתה הראשונית של המדינה, לאחר שכשלה בהגנתם. אין זו דעת הח"מ, אבל נניח שגם ניתן לטעון שלנוכח הפגיעה בעמידתה האסטרטגית של ישראל ב־7 באוקטובר, ובפרספקטיבה של המאות הרבות של ישראלים שנהרגו במלחמה, שיקום מעמדה האסטרטגי של המדינה קודם לחטופים. מה שאינו לגיטימי הוא המיקוד בטיעון או שניים, תוך הזנחת התמונה הרחבה.
מי שיטען שעל ישראל להמשיך במלחמה, חייב להסביר מה הטעם בהמשך הפשיטות לנוכח פוטנציאל הגיוס האינסופי של חמאס ותוך המשך ההימנעות מהכנסת משטר חדש במקומו; מהי אסטרטגיית היציאה מהמלחמה; כיצד מתמודדים עם שחיקת הסד"כ והמלאים של הצבא; כיצד משמרים תמיכה במלחמה בקרב פלח האוכלוסייה שמשרת במילואים ומשלם מסים; וכיצד יוצרים את התנאים הבינלאומיים להמשך המלחמה.
שחרור חטופים או השמדת חמאס? כך ישראל תשיג את שניהם | דני ון בירן
חינוך ערכי סותר את האג'נדה הממשלתית | אברהם פרנק
הטוען שיש להמשיך במתקפה בעזה, חייב להשיב על השאלה כיצד מסיימים את ההתשה בשאר הזירות – בלי לממש את האסטרטגיות של יחיא סנוואר להפיכת המלחמה לאזורית ושל איראן להחלשת ישראל – ובתנאים האמיתיים השוררים כיום (מצב הצבא, התמיכה הבינלאומית, הלגיטימציה והכלכלה).
מי שטוען שיש להמשיך בלחימה, חייב להסביר כיצד מבטיחים שהדבר לא יגבה מחירים העולים בחשיבותם על המלחמה הנוכחית, כמו שחיקת המוכנות הצבאית והמדינית הרב־זירתית (בעיקר לאיראן ולפריצתה לגרעין) והדימום הרב־תחומי שישראל שרויה בו. בעקבות כמה הורדות דירוג אשראי, והגעת הגירעון ל־8%, איגרות החוב של ממשלת ישראל בדולר נסחרות כעת בתשואה המאפיינת ממשלות המתמודדות עם קשיים כלכליים משמעותיים. עלות ביטוח סיכון האשראי של ממשלת ישראל (CDS) זינקה ב־390%. המדינה תתקשה לממן את עצמה לאורך זמן בתנאים אלה.
"ביטחוניסט" לכאורה המתמקד בפשיטה הבאה בעזה, תוך הזנחת שאלות אלו או הותרתן לכלכלנים מהקתדרה, אינו רציני. מדינה היא מערכת אחת, רב־תחומית, ולא ניתן לנהל רק פן אחד שלה. מדינות אינן מתפרקות משום שסיימו מלחמה באופן לא מוצלח, אלא כשהן אינן יכולות לממן את המלחמה הבאה.
גם מי שמסכים לעצור את המלחמה בתמורה להשבת החטופים חייב להשיב על שאלות רציניות. 7 באוקטובר ודרך ניהול המלחמה לאחריו החלישו את ישראל. אם אחרי שישראל הטילה, לכאורה, את כל יהבה על מיטוט שלטון חמאס, הארגון יישאר בכל זאת שליט עזה, הרי שהפגיעה במעמדה האסטרטגי של המדינה תהיה מרחיקת לכת. הקרנת החולשה תזמין את העימות הבא, ותפחית מהתמריץ לחבור לבריתות עם ישראל. מי שמבקש לעצור את המלחמה חייב להשיב על השאלה כיצד תשקם ישראל את ההרתעה שנפגעה ואת הנכסיות לבעלות בריתה.
אך ייתכן שהדבר פשוט אינו אפשרי עוד. יש השלכות לדרך הבעייתית של ניהול המלחמה ב־11 החודשים האחרונים, והיא התישה את הצבא במבצעים אינסופיים, ופגעה בגיבוי הבינלאומי, בלגיטימציה ובכלכלה. ייתכן שהאופציה הריאלית היא "לחתוך הפסדים" במלחמה הזו, להחל בפרויקט שיקום למדינה, להנהגה ולצבא – ולהיערך למלחמה רב־זירתית משמעותית יותר ב־2026.
לא חסרות דוגמאות לקושי בהבנה כיצד עובד העולם. למשל בבלימת הליכי אכיפת החוק על מתנחלים וחיילים החשודים בהפרתו. מערכת המשפט הבינלאומית פועלת לפי "עקרון המשלימות", קרי היא מתערבת כשמערכת המשפט המקומית אינה מנהלת הליך כראוי. ולכן, היד שמונעת לכאורה הליך משפטי נגד מתנחלים וחיילים, היא היוצרת את הבסיס המשפטי להליך בינלאומי נגד בכירי הממשלה והצבא.
ארבעה מוקדי עוצמה
לא רציני לדבר על ציר פילדלפי במנותק מתוכנית כוללת שעוסקת בשאלה כיצד תנוהל הרצועה בשנים שאחרי המלחמה, כשהשליטה בציר היא רק מרכיב אחד בהסדרה הביטחונית של הרצועה בתום המלחמה. יתרה מזו, תפיסת מעבר הגבול ברפיח – כשהיא נעשית ללא הצגת שלטון חדש בעזה והסדרה בינלאומית – שינתה לכאורה את המעמד המשפטי של ישראל ברצועה: מצד לוחם לכוח כובש. בעוד החובות המוטלות על צד לוחם הן מוגבלות, החובות המשפטיות המוטלות על הכוח הכובש נרחבות. הוא האחראי לתזונה, לרפואה, לדיור ולביטחון האוכלוסייה, ועליו להקים ממשל צבאי למימוש אחריות זו. הדבר מותיר שתי אפשרויות גרועות: או להקים ממשל צבאי או להתעלם מהמשפט הבינלאומי.
מי שתומך בממשל צבאי בעזה מחויב להסביר כיצד יממן את העלויות המוטלות על הכוח הכובש, המוערכות בעשרות מיליארדי שקלים בשנה, וחלק משמעותי מסד"כ צה"ל יופנה להפעלתו ולאבטחתו של הממשל הצבאי. לא הוצגה לכך תוכנית רצינית.
אך יש שיטענו שהמשפט הבינלאומי חשוב רק למשפטנים ממגדל השן, וניתן להתעלם ממנו. טענה כזו מעידה על חוסר הבנה כיצד עובד העולם, אם בצדק ואם מתמימות או מצביעות. עובדתית, ממשלות מושפעות מסוגיות אלה, וקביעה שישראל מפירה את הדין הבינלאומי עלולה לשנות מדיניות ולהפעיל מנגנונים משפטיים אוטומטיים שינתקו שיתופי פעולה. יתרה מזו, תאגידים בינלאומיים מאמצים כיום נורמות המכוונות את התנהלותם לצד השיקול העסקי, וגם הם עלולים לשבש את שרשראות האספקה אם ישראל לא תציית לנורמות בינלאומיות.
שרשראות האספקה הן הבסיס לפעולת הצבא והכלכלה, והטענה שלפיה ישראל תייצר נשק בעצמה איננה רצינית. גם טנק המרכבה כולל מנוע של MTU, תמסורת של Renk, תקשורת של מוטורולה ונשק FN. המוליכים למחצה, מערכות ההפעלה, ציוד הייצור וחומרי הגלם לעולם יהיו מיובאים. אין היום מדינה עצמאית לחלוטין בייצור נשק, אפילו לא ארה"ב. מטוס ה־35F מיוצר על ידי 11 מדינות שותפות, וששרשראות האספקה שלו משתרעות מיפן לקנדה, ומאוסטרליה לנורווגיה. הנשק העיקרי של חיל האוויר הוא ה־JDAM, ומספר הפצצות מסוג זה שבו השתמשה ישראל במלחמה עד עתה שווה לכלל הייצור העולמי של קבוצת בואינג במשך שלוש שנים. הפתרון, החלקי, היה רכישת JDAM מהמלאי של הצבא האמריקאי ובעלות בריתו. אילו היה נוצר מחסור בנשק שבו ישראל היא משתמש יחיד, כמו קלע דוד, לא היה למי לפנות, וממילא קווי הייצור המקומיים זעירים בהשוואה לאלה של בואינג. מכאן, ייתכן שהלקח אינו לייצר נשק לבד אלא ההפך – להשתמש בנשק הנפוץ במערב.
גם האמירה "אם צריך, נילחם בציפורניים" איננה רצינית. צה"ל הרג כ־17 אלף מחבלים. היחס המרשים של 1:50 בין המחבלים ההרוגים לבין הלוחמים שישראל איבדה מתחילת התמרון, הושג הרבה בזכות הנשק המתקדם והעליונות הטכנולוגית. לאיזה יחס הרוגים מצפה זה שיילחם בציפורניים? 1:1 או אפילו פחות? והאם יילחם באיראן ויירט טילים בציפורניים?
ניתן ללמד אסטרטגיה באמצעות קרב דמיוני בין תנין ודוב קוטב. לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות יחסיים. התנין מצטיין בקרבות קצרים בנהרות, ומסוגל לגמוא ביבשה מאות מטרים בלבד. דמו קר, והוא חי בסביבה חמה. דוב הקוטב מצטיין בסיבולת, ומסוגל לנדוד אלפי קילומטרים. דמו חם, והוא מותאם לסביבה הארקטית. מי שיציע לתנין אסטרטגיה נגד דוב קוטב, שבה על התנין לחצות מרחקים ארוכים בקרח הארקטי, אינו מבין את התנין. הוא לא יצליח במימוש האסטרטגיה, וימות בדרך.
לישראל ארבעה מוקדי עוצמה – תעשיית הייטק יצואנית, צבא טכנולוגי מערבי, מחקר אקדמי יישומי וקרבה אסטרטגית לארה"ב. כל אלה תלויים באינטגרציה בינלאומית. אסטרטגיה ישראלית חייבת להכיר במגבלות הכוח ולהגן על מוקדי העוצמה. לישראל לא קיימת אופציית הבידוד הבינלאומי של פוטין, ובוודאי שהיא אינה מסוגלת לתפקד בתנאים השוררים ברוסיה – 18% ריבית, נפילה של 50% בערך המטבע, ואובדן 80% מיתרות המט"ח.
אסטרטגיה המוצעת לישראל שתפגע בהייטק, תשבש את שרשרת האספקה של הצבא, תחליש את המחקר ותרחיק את ארה"ב, אינה בת קיימה. ישראל לא תצליח לממשה, ועצם הניסיון מעמידה בסכנה. מי שאינו מבין זאת, אינו מבין איך העולם עובד.
הכותב הוא מחבר הספר "עיצוב מדיניות ישראל כלפי סוריה"
[email protected]