זו אחת השאלות המרכזיות של הגיאופוליטיקה: מתי רצוי שמעצמות יתערבו בענייני מדינות אחרות? מי שלא עונה "לעולם לא", צריך לשקול אם הגיעה העת לטפל ברצינות באיראן. הרפובליקה האסלאמית בת ה־45, המהווה סרטן בגוף של איראן, שולחת גרורות קטלניות לעבר שאר העולם.
המצב עונה על כל קריטריון המצדיק התערבות. זוהי עריצות שמאמללת אוכלוסייה ענקית של 90 מיליון בני אדם, שיותר משליש מהם אינם פרסים. היא מעוררת טרור ותוקפנות ברחבי המזרח התיכון. היא מערערת את יציבות העולם על ידי התעקשות על תוכנית ליצירת נשק גרעיני, והיא עמלה על בניית ברית דמים עם כוחות רשע אחרים.
למרות הכל: כך הגעתי למסקנה שרק טראמפ יוביל אותנו לסיום המלחמה
שחרור חטופים או השמדת חמאס? כך ישראל תשיג את שניהם
קיימת רתיעה קיצונית במערב מפני הרפתקאות נוספות מול האסלאם, אך יש לשקול את סיכוני ההסלמה (כולל הסיכון לישראל) מול הסיכונים הנגדיים של המשך מעשי איראן. בתור מי שהוביל את הכיסוי של AP באיראן שנים ארוכות, ונמצא בקשר עם גולים איראנים חשובים, ברור לי שרוב מכריע של הציבור באיראן יצהל ויתמוך למראה נפילת משטר האייתוללות.
איראן היא המדינה היחידה (הלא־גרעינית) שמעשירה אורניום ברמות לא־אזרחיות של 60% ויותר – העשרה שאותה חידשה לאחר שהנשיא דונלד טראמפ הוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין ב־2018. היא כבר נחשבת למדינת סף גרעינית, וברגע שיהיה ברור שיש לה פצצה, הדבר יגרום למרוץ גרעיני אזורי (מצרים וסעודיה) ויאפשר למשטר רמה מקסימלית של הרתעה. והרי אפילו בלי רמת הרתעה כזו, איראן פועלת ככוח שטני.
איראן סייעה לחמאס לחסל את מאמצי השלום הישראליים־פלסטיניים באמצעות טרור, לכבוש את עזה ב־2007, וב־7 באוקטובר להצית את המלחמה הנוכחית על ידי פלישה לישראל וטבח בכ־1,200 בני אדם. איראן היא הכוח מאחורי חיזבאללה, שיורה ללא הפסקה לעבר ישראל מלבנון במשך יותר מ־11 חודשים.
הגיבוי של איראן למורדים החות'ים בתימן מאפשר להם לשבש קשות את הסחר הימי העולמי ולחולל את אחד המשברים ההומניטריים החמורים בעולם, עם מאות אלפי תימנים שנהרגו. איראן גם מספקת מימון, נשק ואימונים למיליציות שיעיות בעיראק ומאפשרת לבשאר אסד לאחוז בשלטון בסוריה במחיר של למעלה מחצי מיליון קורבנות ומיליוני עקורים.
בריחה מעימות
מלחמה אזורית עלולה לשאוב פנימה את ארה"ב, לנוכח מתקני הנפט ובסיסי הצבא שלה במפרץ. הסחת דעת כזו תפתה את רוסיה להרחיב את מלחמתה באוקראינה ואת סין לפעול בטייוואן. שום דבר מתסריט הבלהות הזה אינו מקרי: מאז תחילת ימי הסיסמה "מוות לאמריקה" ב־1979, זה התכנון.
בעשורים האחרונים, מדיניות ארה"ב כלפי איראן לבשה שתי צורות: האחת, הקשורה לנשיא לשעבר ברק אובמה, הייתה "ליישר מחדש" את האזור: עידוד הרפובליקה האסלאמית לעמדה פחות אגרסיבית באמצעות מו"מ ופשרה; השנייה, המזוהה עם טראמפ, הסתמכה על סנקציות ובידוד.
אף אחד מהנשיאים לא חיפש עימות ישיר – אובמה בגלל אמונה בהידברות, וטראמפ בגלל בדלנות והיעדר עניין בכל שיקול מוסרי. בשורה התחתונה, שתי הגישות לא עבדו. גם במסגרת הסכם הגרעין וגם אחריו המשיכה איראן להפיץ טרור – והמערב נרתע מלהתערב בתקופות שבהן האוכלוסייה נראתה קרובה למרד, כמו ב"מהפכה הירוקה" של 2009, שדוכאה באכזריות.
יש לשקול דרך שלישית, שבה מוצע לשליטים הפושעים של איראן סוג אחר של עסקה – בהתחלה באופן סמוי, ואחר כך, אם צריך, בפומבי. העסקה תהיה שיניחו להם, לזמן מה לפחות, להמשיך לרדות בעמם, ואולי לקבל הקלות כלכליות. בתמורה ישלמו מחיר אמיתי: מפסיקים את ההעשרה הגרעינית, מוסרים שוב את החומר המועשר, מבטלים את תוכנית הטילים ומפסיקים מיד את פרויקט הטרור, כולל הכל. חבל להשאיר את העם האיראני לגורלו מול שליטיו הנוראים – אבל זכותם המלאה סוף־סוף להתקומם באמת.
ההנהגה באיראן צריכה להפנים שאם המגעים לא יצלחו, המערב מוכן לפעול – כי הוא לא יכול להרשות לעצמו לתת לאיראן להפוך לגרעינית ולהמשיך בשיבוש האזור והעולם. בפשטות, הם הגזימו לחלוטין. אז אם איראן תסרב, היא תשלם, ובאופן קטלני. אסטרטגיה כזו יכולה להיות מנוהלת על ידי ברית נאט"ו, ולכלול את המרכיבים הבאים:
- אתרי גרעין מרכזיים כמו נתנז ופורדו, שניהם מרכזיים בפעילות ההעשרה של איראן, צריכים להיות יעדים בעדיפות גבוהה. תקיפה ישירה על מתקנים אלה עם אמצעי לחימה פורצי בונקרים עלולה להכשיל את תוכנית הגרעין של איראן באופן משמעותי.
- תקיפות בשדות נפט ובתי זיקוק יפגעו בהכנסות של איראן ויגבילו את יכולתה לממן פרוקסים (למרות הסנקציות האמריקאיות היא מוכרת נפט וגז לסין, לוונצואלה ולמדינות אחרות באמצעות מתווכים). המערב יכול לאיים להרוס (או לחסום) נמלי מפתח המשמשים ליצוא אנרגיה ויצוא אחר, כמו האי ח'ארג, בנדר עבאס וג'סק.
- לוחמת סייבר יכולה לשבש את יכולות הפיקוד והשליטה של איראן. פעולות קודמות כמו תולעת המחשב סטקסנט הראו את הפוטנציאל לגישה זו בחבלה במתקני הגרעין האיראניים.
- המערב יכול בקלות להרוס אתרי שיגור טילים ומערכות הגנה שרוסיה סיפקה.
- תקיפות על תחנות טלוויזיה ובנייני ממשל ישבשו את התעמולה הפנימית של המשטר ויאותתו לאוכלוסייה שמרד הפעם עשוי להצליח.
- תמיכה בתנועות אופוזיציה בתוך איראן עשויה להחליש את אחיזתו של המשטר, במיוחד במהלך קריסה כלכלית. זה יצטרך להיות מנוהל בקפידה, שכן ניסיונות העבר להביא לשינויי משטר באזור הובילו לתוצאות לא מכוונות.
סכנה לסדר הבינלאומי
בכל תרחיש, המערב צריך להעמיק את שיתוף הפעולה עם בעלות ברית אזוריות כולל סעודיה, איחוד האמירויות וישראל. עם זאת, ישראל – שהיא טריגר רגשי בעולם המוסלמי – תצטרך לשמור מרחק, גם אם איראן תנסה למשוך אותה פנימה באמצעות מתקפה ישירה. בתמורה, המערב ומדינות ערב המתונות יצטרכו לשתף פעולה באופן מרבי כדי לסכל מתקפה כזו, כפי שהיה באמצע אפריל. וגם להציע סוף־סוף נורמליזציה.
מעצמות המערב, במיוחד ארה"ב, עדיין נושאות בנטל השמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים. ברית נאט"ו מחויבת להגנה על האינטרסים של העולם החופשי. אפשרויות הבחירה המהותיות הן להגביר את הלחץ על איראן, לרבות שקילת פעולה צבאית כמתואר לעיל, או להסתכן בהיגררות למלחמה הרבה יותר רחבה ומדממת עם השלכות פחות צפויות בעתיד – כאשר למשטר האיראני יש פצצה גרעינית.
למרות העייפות לאחר המערכות המתסכלות בעיראק ובעיקר באפגניסטן, הסדר הבינלאומי תלוי בנכונות להתערב כאשר מדינות סוררות מאיימות על היציבות הכלכלית והפוליטית ברחבי העולם. המשטר הנוכחי באיראן, הנתמך כעת על ידי רוסיה וסין, מהווה איום מונומנטלי על הסדר הזה. אי אפשר לברוח מהבשורה.
הכותב היה העורך הראשי של סוכנות הידיעות AP באירופה, אפריקה והמזרח התיכון (כולל המשרד באיראן), ויו"ר התאחדות העיתונות הזרה בירושלים