לפני כשני עשורים השתתפתי בכנס שכלל אנשי חוק ומשפט, מודיעין ומבצעים שאחד מהפאנלים שלו עסק בלחימה בפשיעה חמורה ומאורגנת. אלו היו הימים לאחר ניסיון החיסול של זאב רוזנשטיין אשר גבה את חייהם של שלושה אזרחים חפים מפשע שבהם נוסח לראשונה המשפט שכלל את צמד המילים "פיגוע פלילי".
אחד המשתתפים בכנס ביקש את רשות הדיבור והסביר בקול שקט ובטוח שהמציאות הפלילית ברחוב הכתה בנו, השתנתה ללא היכר ואם לא נעשה סוויץ' חד בתפיסת המציאות ושינוי החשיבה ונעבור מהגנה ותגובה להיערכות והתקפה ובעיקר נשנה את כללי החוק, המשפט והלחימה מצבנו יהיה בכי רע ובעיקר ללא שליטה.
במילים פשוטות, הכוונה הייתה שכדי להילחם בתופעת החיסולים כחלק מפשיעה מאורגנת וחמורה ראשית יש לשנות את החשיבה אך במקביל גם את השיטה. יש להילחם בתופעה באמצעים זהים ללחימה בטרור. דרך אגב זה בוצע באופן זניח וראשוני לאחר הפיגוע ביהודה הלוי, בעיקר בשיטות החקירה וכמובן רק אחרי הפשע הנורא. כאשר נוסע ברחובות ערי ישראל רכב עם אמל"ח, במטרה לבצע ירי, יש לעשות הכל אבל הכל כדי למנוע את הפעולה.
במשטרת ישראל קיימות יחידות מבצעים מודיעין ותקיפה מן הטובות בעולם ואין ספק שכעת לאחר האירועים ברמלה הן ייכנסו לפעולה, אך מדובר בתגובה והגנה למקרה שכבר קרה. יש עבודה רבה בהיערכות ומניעה טרם ביצוע הפשע הנורא. אך יחידות המשטרה הן המיוחדות והן הסיור שבשכונה אינן יכולות לפעול לבד. אכן דרושה עבודת מטה מצד משרד המשפטים, הפרקליטות והעומדים ברשותה.
בהחלט נדרשת התערבות ראשי הערים והשלטון המקומי ואף יש פתרונות יצירתיים ללא הגבלה. אך לפני הכל נדרשת החלטה ונוכחות של מנהיגי השלטון המקומי ופיקוד רשויות ביטחון הפנים, משטרה והאכיפה.
הפיצוץ ברמלה: "לקח למשטרה 24 דקות להגיע - התחנה במרחק 500 מטר"
טרור פלילי ברמלה: נקבע מותם של ארבעה מהפצועים, מאבק על חיי התינוק
ראש עיר צריך לנהל את הקרב מהשטח, מהשכונה ולא רק לאחר אירוע הפשיעה אלא בשגרה. היומן שלו חייב להיות עמוס בפגישות עבודה בנוגע ללחימה בפשיעה שצריכות להתקיים ברחוב, בשכונה. פיקוד המשטרה נדרש לפתח יצירתיות וגמישות מחשבתית בתפיסת ההפעלה ולא רק הגברת סיורים ברחובות ובשכונה כמתג הפעלה.
עצם החלוקה הדיכוטומית בין טרור לפלילים היא שגוייה מיסודה, לטרור הגדרות רבות ומגוונות אך בבסיסן מתמקדות בנושא האלימות וההפחדה כשיטה לפגיעה באזרחים ללא הבחנה.
מה שקרה אתמול ברמלה ומתרחש כבר שני עשורים עוד מתקופת הפיגוע ביהודה הלוי מתנהל ע"פ השיטה ובשיטטיות רבה ללא שום הבחנה. האמירה של המשרד לביטחון לאומי בדבר "כניסת השב"כ לתמונה" היא בהחלט חשובה ובעלת משמעות רבה כאמירה וכתפיסה לשינוי חוקי המשחק והאמצעים ללחימה, אך זו טעות חמורה לחשוב שהשב"כ צריך להחליף בפועל את המשטרה בביצוע המשימה.
כאשר יקבלו היחידות המבצעיות העוסקות במודיעין וחקירה את הכלים המתאימים בנושא סמכויות חוק ומשפט הן יעשו זאת בהצלחה רבה. לפני שנדרשת החלטה ושדרוג ארגזי הכלים והפעולה חשוב לדבר גם על אחריות, יוהרה, מודעות עצמית ומעט צניעות.
מוטב למשרד לביטחון פנים שיפסיק להפנות את האחריות כולה ליועצים משפטיים ולפרקליטות וייקח חלק ניכר מהאחריות כאמירה. מוטב למפכ"ל הטרי שינהג פחות ביוהרה וישאיר מרווח טעות וצנעה בכל הקשור לתפיסת המרצחים המפגעים, לסטטיסטיקה יש סטיית תקן אך היא לא טועה.
ומילה על מודעות עצמית. לחימה בטרור במסגרת פשיעה מאורגנת וחמורה היא אירוע מורכב ומאתגר אך שלב ראשון בשינוי הוא מודעות עצמית ולכן צריכים להבין כל העוסקים במלאכה שהעיסוק והטיפול בחברה הערבית דורש עשייה רגישה ומורכבת, זמן וחשיבה ואין מדובר בזבנג וגמרנו.
בחזרה לכנס אנשי המודיעין והמבצעים לפני שני עשורים, הבחור שביקש את רשות הדיבור והסביר בשקט את משנתו האפוקלפטית זכה לתגובה מבוהלת מצד הנוכחים – זה חריג, קיצוני, לא רלוונטי ומוטב לא לחשוב כך בקול רם. אפוקליפסה, עכשיו.
הכותב הוא יועץ ומרצה בתחומי איסוף מודיעין ואבטחה, ביטחון המולדת ופרטיות