בבוקר ה־7 באוקטובר, בשמחת תורה, התעוררנו בטלטלה עזה למציאות הזויה - אין מדינה ואין משילות. באבחת חרבות ברזל, קרסה לה חומת הביטחון, ההרתעה וההתרעה. מאז ועד היום אנו דורשים בתוקף הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור ללא משוא פנים את המנהיגות המדינית והצבאית שלקו בעיוורון, בקיבעון מחשבתי וביוהרה, ושכשלו בתפקידן כמבוגר האחראי לקדושת החיים. 

הנה רק עסקנו בשבת הקודמת בספר דברים בפרשת שופטים, באירוע הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה, המניח את התשתית להתנהלות המנהיגות השלטונית אל מול הערך הנעלה - קדושת החיים. “כִּי יִמָּצֵא חָלָל ...נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה, לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ... וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם, עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה”.

כמעט שנה ליום המזוויע ביותר בהיסטוריה הישראלית, ועדיין לא למדנו כלום
חמאס וחיזבאללה הפנימו כבר מזמן: זה המפתח לניצחון על ישראל

באירוע הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה התמוטטה תשתית הביטחון, ההגנה, ההרתעה וההתרעה של אותה העיר - המחדל גדול. מנהיגי אותה עיר נושאים באחריות מרגע התגלות האירוע. במילים אחרות, אפשר לומר שייתכן שהם לא אשמים במובן הפלילי ולא בטוח שיוגש נגדם כתב אישום, אבל הם כן נושאים באחריות מוסרית ציבורית שמצופה מהם כמנהיגים. עליהם להתפטר מתפקידם כיוון שאירוע כה חריג התרחש במשמרת שלהם.

הפסיכולוג השוויצרי ז’אן פיאז’ה ערך ניסוי על ילד שהתבקש על ידי אמו להעביר ערימה של 20 צלחות מחדר לחדר. בדרכו נתקל במכשול, הוא נפל וכל 20 הצלחות נשברו. פיאז’ה מצא במחקריו שילדים קטנים יותר נטו להטיל את האחריות על הילד ואילו ילדים גדולים יותר, ככל שגדלו להיות מבוגר אחראי, ידעו כבר להבחין בין אשמה ובין אחריות ונטו להטיל את האחריות על האמא ולא על הילד.

היה קל מאוד לגלגל את האחריות על הילד ולא על האמא כמבוגרת אחראית, שטעתה בשיקול הדעת בהטילה את המשימה על הילד. קל מאוד לאמא, שמצופה ממנה לנהוג באופן מניעתי כמבוגרת אחראית, לא להכיר בדיעבד באחריותה ולגלגל את האחריות לזוטר ממנה בהיררכיה. 

באותה פרשה גם נאמר כיצד על המנהיג המבוגר האחראי לפעול כאשר מידע חריג מונח לפניו. עליו להתייחס ברצינות יתירה ובחומרה למידע המגיע אליו. עליו לדרוש ולחקור היטב את המידע החריג: “וְהֻגַּד לְךָ, וְשָׁמָעְתָּ; וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל”. הפרשה גם פונה למלך המנהיג שאמור להיות מבוגר אחראי, להשיל את גלימת ההיבריס והיהירות במשילותו: “לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו”.

מצופה ממנהיג לנהוג באחריות מא’ ועד ת’, בעוז ובענווה, להשיל את גלימת ההיבריס והיוהרה, להתייעץ ולהקשיב גם לזוטרים שבמדרג השלטוני. עליו לקדש את הספק. לא להיות כה נחרץ ובטוח בעצמו. להתנהג כמבוגר אחראי, כשומר שלא ינום ולא יישן, למנוע אסון ולהגן על קדושת החיים. כך מתחברת זעקת הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשה שקראנו לטלטלה הפוקדת אותנו בימים אלו: “הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם... אֵין מְנַהֵל לָהּ".

"אֵין מְנַהֵל לָהּ” הוא תמרור אזהרה למבוגר האחראי לקדושת החיים, למנוע את “יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה”. בפרוס עלינו חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות, חודש התשובה והפיוס שבין אדם לאלוקיו ובין אדם לחברו, חודש של חשבון נפש ושל לקיחת אחריות על כשלים וטעויות - הנה נשמעת קריאת התעוררות המופנית למנהיגות שאמורה לשמש כמבוגר אחראי - התעוררו! רק בידיכם האחריות לשמירתה ולביצורה של קדושת החיים.

הכותב הוא חבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן־גוריון