מדינת ישראל ניצבת בפני איום קיומי. לא היינו במצב כזה מאז ערב מלחמת ששת הימים. במובן מסוים, אנחנו קרובים יותר למצב בו היתה האנושות ערב מלחמת העולם השניה . הרוע העולמי מרים ראש. מדינות המערב ובראשן ארה"ב מבולבלות ולא נחושות והוא ערוך לפעולה. גם מדינות ציר הרשע סין- רוסיה- איראן- צפון קוריאה וחברותיהן ממתינות בדריכות לבחירות בארה"ב. בחירה בקמלה האריס מקדמת אותנו לעבר מלחמת עולם. יתכן שהיא תפרוץ בכל מקרה גם אם טראמפ יעמוד בראש המעצמה הלכאורה חזקה בעולם. בתוך כל המארג העולמי ניצבת ישראל בחזית, ממש בקו המגע עם הרוע העולמי. 

לאיראן ציר משני משלה. הציר האיראני כולל, מלבד איראן, ארגוני טרור סמי מדינתיים. חיזבאללה, החות'ים, מיליציות שיעיות בעירק ובסוריה, חמאס וג'יהאד איסלמי בעזה, ביו"ש, בתוך הקו הירוק ובירדן וגורמים בפת"ח. לאיראן ושותפותיה תוכנית גדולה להפצת המהפכה האסלאמית לעולם כולו, אבל שלב א' הוא תוכנית סדורה להשמדת מדינת ישראל.

בכיכר פלסטין בטהרן יש שעון עם ספירה לאחור למועד בו מדינת ישראל תחדל להתקיים. הוא מכוון לשנת 2040. לאיראנים יש תוכנית מסודרת כיצד לממש את השמדת מדינת ישראל. תוכנית הגרעין היא רק רכיב בתוכנית הכולל שמטרתו, לפחות בשלב הראשון, ע"פ התוכנית האיראנית, איננה הפעלתו על מדינת ישראל אלא למטרות ארוכות יותר. את מדינת ישראל הם מתכוונים להשמיד בצורה הרבה יותר קונבנציונאלית. קרקעית, אכזרית ורב זירתית. לרשות הציר עומדי מאות אלפי לוחמי ואמצעי לחימה מסוגים שונים. האיראנים השקיעו מיליארדים רבים במשך שנים ארוכות על מנת לבנות את יכולות הציר, ההשקעה הזו לא נועדה להרתעה, היא נועדה על מנת להתממש יום אחד במלחמה אזורית גדולה.

בקרב אנשי הביטחון במדינת ישראל ישנן שתי תפיסות עולם שמביאות לפתרונות שונים להסרת האיום הקיומי. הראשונה מובלת ע"י אנשי ה-INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי, גוף שממומן בעיקר ע"י גורמים בארה"ב המזוהים עם הממשל האמריקאי, עובדים בו בכירים לשעבר במערכות הביטחון הישראליות ומייעץ לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולמל"ל) והראשים המכהנים של המערכות הביטחוניות של ישראל. הפתרון שהם מובילים אליו דומה בתפיסתו למה שהיה לנו כאן בעשרות השנים האחרונות, זאת בעיקר מכיוון שמעצביו הם אלה שעיצבו את תפיסת הביטחון של ישראל בעשרות השנים האחרונות. הפתרון חותר לחתימה על הסכמים מדיניים וביטחוניים עם מדינות האזור בחסות אמריקאית.

הדרך לפתרון היא במספר שלבים - הראשון, המפתח ליצירת התנאים לרגיעה אזורית, הפסקת המלחמה ברצועת עזה. ההנחה היא שעם הפסקת המלחמה ברצועת עזה, תפסק הלחימה בצפון עם חיזבאללה. בעקבות הפסקת הלחימה בדרום ובצפון, יחתם הסכם עם חיזבאללה, הדומה במהותו להסכם 1701 מסוף מלחמת לבנון השניה. במקביל לחתימה על ההסכם יובא גורם פלסטיני מתון שיטול לידיו את האחריות ברצועת עזה בחסות סעודיה, איחוד האמירויות וארה"ב. הפעולות הללו יביאו לרגיעה אזורית שתאפשר חתימה עם הסכם שלום עם סעודיה ויצירת ברית ביטחונית אזורית שכוללת את ישראל, סעודיה, איחוד האמירויות, ירדן ומצרים, עם מטריה ביטחונית של ארה"ב. סוג של נאט"ו מזרח תיכוני. הנחת היסוד היא שברית ביטחונית שכזו תיצור הרתעה כלפי הציר האיראני שתמנע מאיראן לממש את תוכניתה להשמדת מדינת ישראל. הרתעת הברית הביטחונית הזו אמורה להיות מספיק חזקה, אפילו כאשר איראן תהיה גרעינית.

לתוכנית זו יש מספר נקודות כשל קריטיות. 

הראשונה, שוב, אותם אנשים שהפריטו את ביטחוננו עד למצב אליו הגענו ב-7.10 מובילים אותנו לתוכנית שמפריטה את ביטחוננו. הנחת היסוד שעומדת בבסיס התוכנית הזו היא שמדינת ישראל לבדה איננה מסוגלת להסיר את האיום הקיומי האיראני. זו הנחת יסוד בעייתית מאוד. אסור לנו להיות תלויים בביטחוננו ובעצם קיומנו בשום גורם אחר. אפילו לא בידידתנו הגדולה ארה"ב. אינני נכנס לשאלה הקריטית מי יהיה על ההגה האמריקאי לאחר הבחירות בארה"ב, למרות שיש השלכות קריטיות לתוצאות הבחירות למידת העמידה של הממשל לצד ישראל. אנחנו במציאות עולמית שברירית. לדוגמא, אם איראן תתקוף את ישראל במקביל למתקפה של סין על טייוואן, בכלל לא בטוח שלארה"ב יהיה קשב להתייצב לצידנו. האינטרס הכלכלי האמריקאי מושקע הרבה יותר בטייוואן.

השניה, להסכמים עם ציר הרשע אין משמעות. מי שלא הבין זאת מחתימת הסכם מינכן עם גרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השניה, היה אמור ללמוד את זה מהסכמי אוסלו ו-1701. זה נכון לכל ציר רשע. בתרבות הערבית- אסלאמית זה הרבה יותר חזק, אי עמידה בהסכמים זה ממש חלק מהתפיסה הדתית. זה וודאי נכון לגבי הסכמים עם אויבנו, אבל גם ביחס להסכמים ובריתות ביטחוניות עם מדינות ערב המתונות.

כל מי שעשה בחייו איזשהו מו"מ יודע שיש דבר אחד שלא עושים. לא נותנים לצד השני להבין שאתה רוצה את מה שנמצא אצלו בכל מחיר. לא רק שזה לא מקל על המו"מ, זה מקשה עליו, כי הצד השני יודע שהוא יכול להעלות את המחיר כל הזמן. אין לו שום אינטרס לסיים את המו"מ מהר. אז מדוע גורמים שונים בישראל מדברים על החזרת החטופים בכל מחיר? זוהי פעולה לא רציונאלית בעליל. או אולי הדבר המרכזי שאותם גורמים רוצים להשיג במו"מ זה לא את השבת החטופים?

ראשי מערכות הביטחון והגורמים האחרים העומדים מאחרי הפתרון שהוזכר לעיל מבינים היטב שאין בחברה הישראלית תמיכה לפתרון שכזה. הם גם מבינים שאין שום תמיכה להפסקת המלחמה ברצועה עם הישגי המלחמה הנוכחיים, אולם הם חוששים שהמצב יסלים למלחמה אזורית. לכן הם גייסו את עסקת החטופים. זה לא שהם רוצים עסקת חטופים ולכן מוכנים לשלם את מחיר הפסקת המלחמה, הם רוצים את הפסקת המלחמה ועושים שימוש בעסקת חטופים למימושה. לכן זה ממש לא משנה מה מהות העסקה. להיפך. הם מוכנים אפילו לשלם מחיר של חיי חלק מהחטופים שככל הנראה יוברחו אל מחוץ לרצועה או לאבד את כל הישגי המלחמה ולהחזיר את החמאס לתמונה כמנצחים, העיקר להביא לסיום המלחמה. ככל אזרחי ישראל, הם מאוד רוצים לראות את כל החטופים בבית, אבל המטרה המרכזית היא סיום המלחמה, לכן עסקת חטופים בכל מחיר.

אבל יש גם תפיסה ביטחונית אחרת עם פתרון אחר. על זה במאמר הבא.

הכותב הוא מחבר הספר "בעל הבית" על שלטון הפקידים במדינת ישראל, בעבר שימש בתפקידי מפתח בשירות המדינה