השתתפותה יוצאת הדופן של שגרירת סעודיה בארה"ב, הנסיכה רימה בינת בנדר אל-סעוד, בועידת MEAD שנערכה לפני מספר ימים בוושינגטון, בה נטלו חלק אישים מישראל וממדינות ערב, שבה והמחישה את ההזדמנות ההיסטורית הניצבת בפני ישראל לקדם הסכם נורמליזציה עם המדינה החשובה בעולם הערבי והמוסלמי.
לא היתה זו הפעם הראשונה שהשגרירה מאותתת על הרצון הסעודי לכונן נורמליזציה. כזכור, בראיון שהעניקה לניו-יורק טיימס בחודש אפריל האחרון, היא טענה כי יחסים דיפלומטיים בין ישראל לסעודיה הינם ברי השגה, אך הציבה כתנאי לכך את קידום פתרון שתי המדינות. זאת, כמובן ברוח המסרים הנשמעים בשנה האחרונה מצד הצמרת הסעודית, בהובלת יורש העצר מוחמד בן סלמאן, כי המלחמה לא חיסלה את האפשרות להשיג נורמליזציה, אך לשם כך ישראל צריכה להסכים להקמת מדינה פלסטינית.
האינטרסים של סעודיה וישראל משותפים, אך יש סוגיה אחת שהופכת הכל
הנשיא ביידן הציב את חזון הנורמליזציה כאחד היעדים המרכזיים במדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון. לתפיסתו, מדובר בהסכם שיוביל לשינוי הארכיטקטורה המדינית-ביטחונית במזה"ת, יעמיק את הברית בין ישראל למדינות ערב כנגד הציר האיראני, יוביל מדינות נוספות בעולם הערבי והמוסלמי (אינדונזיה?) לכונן קשרים עם ישראל ויקדם שיתופי פעולה כלכליים עתירי ממון (המסדרון הכלכלי מהודו לאירופה, שיעבור דרך מדינות המפרץ, ירדן וישראל). לא בכדי ביידן טען, כי אחת המטרות של מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס היתה לבלום את תהליך הנורמליזציה.
ניצחון של קמלה האריס בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-5 בנובמבר, עשוי לתת לביידן מרחב פעולה של כחודשיים וחצי, עד לחילופי הממשל ב-20 בינואר 2025, בניסיון אחרון להטביע את חותמו ההיסטורי ולקדם את ההסכם עוד בתקופת כהונתו. מנגד, תרחיש שבו טראמפ ינצח, יוביל מן הסתם לדחיית האפשרות להשגת נורמליזציה לממשל הבא. מכל מקום, גם האריס וגם טראמפ ישאפו לקדם את ההסכם בשל האינטרסים האסטרטגיים הרחבים הגלומים בו לארה"ב, לבעלות בריתה במזרח התיכון, וכמובן גם לישראל.
לצד זאת, קיימים מספר מכשולים מהותיים שעל הצדדים לעבור בדרך להסכם. אחד מהם קשור לדרישה הסעודית לקדם ברית הגנה עם ארה"ב. לשם כך, עפ"י החוק האמריקני, נדרש אישור מיוחד של 67 סנטורים. יתכן כי דווקא לאחר הבחירות, הסנטורים משתי המפלגות, שמרביתם יעמוד לבחירה מחודשת עוד 4 ו-6 שנים בלבד, יהיו יחסית משוחררים מתכתיבים ואילוצים פוליטיים, ויהיו נכונים לתמוך בברית הגנה, בוודאי אם היא תהיה כרוכה בהסכם הנורמליזציה.
דומה כי גם שתי הדרישות הסעודיות האחרות מארה"ב – אספקת מערכות אמל"ח חדישות ופיתוח תוכנית גרעין אזרחית - ניתנות לכאורה לפתרון, בתיאום עם ישראל, למרות הסיכונים הרבים הגלומים בהן. זאת, כל עוד יובטח שימור היתרון האיכותי של צה"ל (QME) ויוטל פיקוח אמריקני מלא והדוק על תוכנית הגרעין האזרחית של סעודיה.
מכאן עולה כי שני המוקשים העיקריים כיום, אך כאמור לא הבלעדיים, להשגת הנורמליזציה הם המלחמה בעזה והסוגיה הפלסטינית בכללותה. למעשה, נראה כי כל עוד המלחמה תימשך וראש הממשלה נתניהו לא יהיה מוכן להיענות לדרישה להציג אופק מדיני לפלסטינים, יהיה ליורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, קשה ביותר ואפילו בלתי אפשרי, לקדם את הנורמליזציה. עד כה, נתניהו מתמיד בסירובו אפילו לשלב את הרשות הפלסטינית בתהליכי השיקום הנדרשים ברצועת עזה ב"יום שאחרי", קל וחומר הוא דוחה את הבקשות הסעודיות להצהיר על תמיכתו בעיקרון שתי המדינות, למרות שהצהיר על כך לא אחת בעבר.
ראש הממשלה נתניהו ניצב בצומת דרכים ועליו לקבל הכרעות בעלות השלכות הרות גורל לעתידה של ישראל. דרך אחת עשויה להוביל להחזרת החטופות והחטופים שהינה צו השעה, לסיום המלחמה ולהסכם היסטורי עם סעודיה. דרך זו תאפשר לישראל לשוב לנתיב של עוצמה אסטרטגית רב-מימדית, ובכלל זאת לגבש תוכנית פעולה כוללת, בשיתוף ארה"ב ומדינות ערב, לבלימת האיום המתעצם מצידה של איראן ושלוחיה במרחב. לחילופין, נתניהו יכול לבחור בנתיב שיוביל להמשך המלחמה ללא אופק ברור ולשימור ממשלתו, שיעמיקו עוד יותר את המצוקות החיצוניות והפנימיות בפניהן ישראל ניצבת בשנה האחרונה. זו העת להכרעות מנהיגותיות אמיצות וגורליות.
ד"ר שי הר-צבי הוא ראש התחום האזורי והבינלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באונ' רייכמן, לשעבר מנכ"ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים