עבר שבוע מאז העימות בין טראמפ להאריס, אבל רישומו ממשיך להדהד בתקשורת ובשיח הציבורי. טראמפ, כדרכו, הגזים באפוקליפטיות שלו, גם בענייני ישראל, אך נשמע ונראה יותר נשיאותי לעומת האריס שהייתה מתוכנתת ומאולפת. העובדה שתמיכת זמרת פופ פופולרית בשם טיילור סוויפט בהאריס זכתה לפרסום רחב במיוחד בתקשורת אומרת משהו על רמת הפוליטיקה (והתקשורת) בארצות הברית.
תשומת הלב אצלנו, כצפוי, הייתה בעיקר לקטעים על ישראל והמזרח התיכון, ואף שהיו קצרים יחסית, היו בהם ניואנסים שאפשר ללמוד מהם על כוונות מדיניות בעתיד.
סינוואר מאיים: "מוכנים לקרב ארוך, נשבור את ישראל כמו ב-7 באוקטובר"
שדרת הפיקוד מתפוררת: ניצב נוסף עוזב את שורות המשטרה
האריס אומנם שיננה את הסיסמה ”לישראל הזכות להגן על עצמה”, שאין כמעט פוליטיקאי במערב שאינו חוזר עליה באופן רוטיני, אך הערותיה על אופי הלחימה של ישראל יכולות להתפרש כביקורת מרומזת על המשך המערכה בעזה וגם ההקבלה בין “סבלם של הישראלים לזה של הפלסטינים” מעוררת סימני שאלה.
היא בהחלט דייקה כשחזרה כמה פעמים על המשפט “אינני ביידן”, ולא בהכרח לטובה. מטרידה לא פחות הייתה הזיקה בדבריה בין סיום המלחמה ל”תוכנית שתי המדינות”, שמעידה על התעלמות, או לפחות אי־הבנה בסיסית לגבי כוונות חמאס ב־7 באוקטובר, שנחשפו במסמך שפורסם בעיתון הגרמני “בילד” ושנובע ממנו בבירור שמטרת חמאס הייתה להכניע ולרסק את ישראל מבחוץ ומבפנים ולא לקדם הסדר מדיני של שתי מדינות או הסדר מדיני כלשהו (תמוה שגורמים בישראל מנסים מסיבות פוליטיות להמעיט בחשיבות המסמך החמאסי).
האריס ויועציה מנסים אומנם לשדר תמיכה מסורתית בישראל ובפרט עד ליום הבחירות, אך יש להניח שאם תיבחר לא תוכל וגם לא תרצה להתרחק יתר על המידה מהמגמות השמאלניות בחלק ממפלגתה, כולל בענייני ישראל.
אך אם נחזור לעימות, גם דרכו של טראמפ בעניין המלחמה לא בהכרח סוגה בשושנים, שכן גם הוא עלול, על פי התבטאויות שונות, ללחוץ על ישראל לסיימה מבלי שתשיג את מטרותיה - מאחר שללא הבדל מהאריס, מטרתו העיקרית היא למנוע סכסוך אזורי רבתי. ראוי לציין שברט סטיבנס, פרשן בכיר למדיניות חוץ של "הניו יורק טיימס" שבדרך כלל אינו נוטה חסד לראש הממשלה, קובע במאמרו ב־3 בספטמבר שעמדת נתניהו שאין לסגת מציר פילדלפי צודקת לחלוטין.
ללא קשר ישיר לעימות התקיים כמה ימים לפניו אירוע אחר שלעצם קיומו החריג וסיכומיו יש השלכות על עתיד המצב העולמי ועל מדיניות החוץ של ארצות הברית, בין שטראמפ ישב בחדר הסגלגל ובין שהאריס. ראש ה־C.I.A האמריקאי, ביל ברנס, וראש סוכנות הביון הבריטית MI6, ריצ’רד מור, עמדו במשותף וללא כחל וסרק על האיומים שבפניהם עומד העולם החופשי - אזהרה שמזכירה ליודעי היסטוריה את “המברק הארוך” שהדיפלומט האמריקאי ג’ורג’ קנאן שלח ב־1946 משגרירות ארצות הברית במוסקבה ושבו הזהיר מפני כוונותיה האידיאולוגיות והתוקפניות של ברית המועצות. במוקד האזהרה של ראשי המודיעין עומד שיתוף הפעולה הצבאי בין רוסיה, סין, איראן וקוריאה הצפונית. אינני מכיר אישית את מור, אך ברנס בעל הרקע הדיפלומטי והניסיון העשיר הוא אדם שאינו נוטה להגזמות ולמריחות.
ברנס התייחס גם לעזה, להפסקת האש ולחטופים וחזר בקווים כלליים על העמדה האמריקאית המוסמכת, כלומר שישראל קיבלה את המתווה האמריקאי אך חמאס ממשיך בסרבנותו. ברם, המסר הבולט בדברים שלו ושל עמיתו הבריטי היה שהסדר העולמי בכללותו, כתוצאה משיתוף הפעולה בין הגורמים הנ”ל, עומד בסכנה כפי שלא הייתה מאז המלחמה הקרה ושהמכנה המשותף ביניהם הוא החתירה למיטוט הסדר העולמי הקיים בכל התחומים. הכוח המניע והמשפיע ביותר הוא סין, כששותפיה פועלים תחת מטרייתה לקידום מטרותיהם הייחודיות - רוסיה באוקראינה ואיראן במזרח התיכון. גם איום הטרור העולמי לא נפקד מאזהרתם, דהיינו ש”האתגרים במאבק נגד הטרור הוחמרו והורחבו בגלל השינויים הטכנולוגיים” שחלו.
חשובים ככל שיהיו דברי ראשי הביון המערביים, קריטיות יותר תהיינה המסקנות המעשיות שהעולם המערבי יסיק מהם, ובראש ובראשונה אמריקה, שבעוד מעט יותר מ־100 ימים תכונן בה הנהגה חדשה שקשה לקבוע את כיווני מדיניותה. כפי שהיא הזכירה לנו, האריס איננה ביידן, אך באיזו מידה טראמפ יהיה טראמפ? ראשי המודיעין הדגישו בצורה ברורה את הקשרים האינטרסנטיים בין סין, רוסיה, איראן וקוריאה הצפונית, אך לא הבהירו אם התובנה הזאת תשפיע, למשל, על ראשי המערב במדיניותם הקונקרטית, להבדיל מהצהרותיהם, כלפי איראן המתגרענת
והטרוריסטית. האם יבינו שמלחמתה של ישראל נגד איראן ושלוחיה היא גם מלחמתם, או שיסתפקו בהעלאת נוסחאות שאינן עונות באמת על האיומים ממנה? זה יהיה גם אתגר מרכזי במדיניות החוץ של ישראל בשנים הקרובות, כלומר לראות את האינטרסים המדיניים והביטחוניים הקרובים והמיידיים, כולל האזוריים, בנוסף לזוויתם המקומית, גם באספקלריה של העימות הגלובלי.