הכניסה למלחמה בלבנון נראית קרובה מתמיד, וחשוב לראות את התמונה הגדולה לפני ששוקעים בבוץ הלבנוני:
הזירות הפלסטיניות: רבים מקרב הפלסטינים אינם מוותרים על חלומם לכיבוש הארץ כולה, וחשוב להיערך לכך שאירועי ה־7.10.23 ימוחזרו בחזיתות נוספות. אך יש פלסטינים שמצליחים לכבוש את שנאתם וכאבם ולקבל את קיומה של ישראל כעובדה שניתן לחיות איתה – אך בגבולות 67’, לצד מדינה פלסטינית. כזו היא הרשות הפלסטינית וכאלה הם רבים מערביי ישראל. חשוב לטפח באמצעותם את ההכרה האזורית בישראל.
בעוד הפלסטינים בעזה גויסו באופן מלא למאבק בישראל, בקרב הפלסטינים בגדה, בצד גורמים הנלחמים בנו בפועל, יש כאלה שמקבלים את נוכחותנו שם כל עוד חייהם מתנהלים כסדרם – מבלי לוותר על דרישתם למדינה משלהם. אין לאפשר פרעות מתנחלים שיציתו את הגזרה.
בקרב ערביי ישראל יש מי שמוכנים לקבל את ההגמוניה היהודית כעובדה, אך רוב מפלגותיהם עומדות על שינוי דמותנו ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה, ויש בהם גם מי ששוללים את זכויות היהודים כאן מכל וכל. אלה כאלה מושפעים מהמתרחש בהר הבית. פגיעה בו עלולה להצית בקרבם רצון להילחם ביהודים, ויש למנוע בתקיפות את הפרת הסטטוס־קוו.
העולם המוסלמי: יש מדינות מוסלמיות שמבחינתן ישראל היא אויב, ויש בתוכן ארגונים שנאבקים בנו בפועל. מאחוריהם עומדת איראן, המחויבת במוצהר להשמדתנו. בלא פעולה נחרצת נגדה, מדינית וכלכלית, בהובלת ארצות הברית, או צבאית, לרבות סיכול פרויקט הגרעין, לא ייעצר מאבקם בנו. גם מדינות ערביות שמוכנות לקבל את קיומה של ישראל ולקיים איתה יחסי שלום, עומדות על הקמתה של מדינה פלסטינית, ובלעדיה, דעת הקהל העוינת בהן תערער את יציבות השלום.
העולם המערבי: חלקים גדולים בעולם עוינים אותנו – ובהם מדינות מערביות שרואות בנו סרבני הסדר. גם בקרב ידידות ותיקות ניכרת ירידה בתמיכה בנו ויש שאף נוקטות נגדנו סנקציות. אוכלוסיות צעירות במערב רואות בנו כוח קולוניאליסטי ומדכא, ובפלסטינים - קורבן. הן משפיעות גם על מנהיגים ידידותיים, ובלי צעדים לפתרון הבעיה הפלסטינית מצבנו יחמיר.
הקיצונים בשטחים: גורמי ימין קיצוני מקימים בשטחים מאחזים שמטרתם מניעת הקמת מדינה פלסטינית ופורעים בפלסטינים בחסות הכוח הפוליטי שצברו. בלא ריסונם וסילוקם מהשלטון לא ייכון הסדר, וסכנת המלחמה הכוללת תגבר.
המלחמה ותוצאותיה: צה”ל התגבר על חמאס, אך לא חיסל אותו, לא גרם להפסקת שלטונו ולא חילץ את החטופים בדרכים צבאיות. מכך מתחייב שינוי מטרות המלחמה. יש לראותה ככזו שנועדה לגבות מהעזתים מחיר גבוה ולפגוע קשות ביכולת הצבאית של חמאס על מנת להרתיע מאירועים דומים ל־7.10 בעתיד ולהחזיר את החטופים בהסדר. קוצר יכולתנו לממש את מטרות המלחמה בעזה מדליק אורות אדומים לגבי מלחמה עם חיזבאללה. ביכולות שלו צריך לפגוע קשות - אך לא בעקבות מבצע כזה או אחר. ישראל, אחרי שנה שבה כלכלתה נפגעה ומעמדה הבינלאומי התדרדר, אינה ערוכה לכך.
המסקנות: ישראל זקוקה להסדר בעזה על מנת להחזיר את החטופים, להחליף את הנהגת הצבא והמדינה שכשלו, ולהיערך צבאית, מדינית, חברתית וכלכלית לקראת מערכה מול האויבים. במקביל יש לנסות להגיע להסדר אזורי שיאפשר את שילובנו במרחב – גם במחיר צעדים מתונים ומדורגים לקראת מדינה פלסטינית מפורזת, שלא תסכן את ביטחוננו.