כשהישראלים נשאלים את מי הם מעדיפים כנשיא ארצות הברית, הרוב הגדול שבהם מעדיף את דונלד טראמפ על קמלה האריס, אבל אולי ראוי לכולנו להעמיק מעט בפניה הנוכחיים של המפלגה הרפובליקנית בימי טראמפ. די להשוות את המפלגה של טראמפ לתקופה של ממשל בוש האב. הממשל ה־41 של ארצות הברית היה ממשל מצטיין מבחינת מדיניות חוץ, שהצליח לנצל את התמוטטות ברית המועצות כדי לאחד את גרמניה ולשמר את נאט"ו והצליח למנף את ההצלחה ביצירת הקואליציה נגד עיראק להצלת כווית ולהביא לתחילת דיאלוג לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני בוועידת מדריד. אין גם מה להשוות את המפלגה הנוכחית לזו של ג’ון מקיין ומיט רומני, שללא קשר לתפיסת עולמם השמרנית, הבינו את תפקידה הייחודי של ארצות הברית כמנהיגת העולם החופשי.
המפלגה הרפובליקנית כיום מתחלקת לשתי קבוצות מרכזיות – הנוצרים האוונגליסטים ותנועת ה־MAGA (Make America Great Again). בקדנציה הקודמת של טראמפ האוונגליסטים שלטו בכיפה ולכן טראמפ בחר במייק פנס כסגן נשיא ובמייק פומפאו כמזכיר המדינה. סגן הנשיא שבחר טראמפ הפעם, ג’יי. די ואנס, מייצג את קבוצת ה־MAGA, שמקדמת את “פרויקט 2025” הבדלני והאנטי־דמוקרטי, שהוכן למען טראמפ על ידי מכון המחקר Heritage. נראה שאם חס וחלילה טראמפ יזכה לקדנציה שנייה, זו תהיה הקבוצה השלטת.
הימין נהנה מההשפעת האוונגליסטים על טראמפ, בשל תמיכתם התיאולוגית בישראל והברית שקידמו עם הימין הישראלי נגד האסלאם בהתבסס על תיאוריה גזענית המכונה Judeo־Christian Civilization. לעומת זאת, תנועת ה־MAGA בדלנית ואין לה עניין בבריתות. אם הם יעלו לשלטון, לא מופרך להניח שמהר מאוד הם יזנחו את הברית עם ישראל. הם יעדיפו ממשלה ימנית שדומה להם בערכיה, אבל מרחוק וללא מחויבות.
בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ הובילו האוונגליסטים מדיניות של תמיכה בימין הישראלי שבאה לידי ביטוי בהעברת השגרירות לירושלים, בהצהרת פומפאו שההתנחלויות אינן מנוגדות לחוק הבינלאומי ולאחריה ב”תוכנית השלום” של טראמפ, שכללה את שימור ההתנחלויות לצד סיפוח 30% משטחי הגדה המערבית.
לבדלנות של תנועת ה־MAGA יהיו גם כן מחירים כבדים, אבל יש אופציה הרבה יותר טובה לישראל מאשר שלטון רפובליקני שמבוסס על אוונגליסטים או על בדלנים - ממשל דמוקרטי שרואה את עצמו מחויב להוביל את העולם החופשי, ושניתן לסמוך עליו שיחזק את הבריתות עם מדינות שזקוקות להגנה האמריקאית, דוגמת ישראל, אוקראינה, מדינות נאט”ו, טייוואן ודרום קוריאה. ממשל שמבין את מגבלות הכוח הצבאי, אבל אינו מהסס להשתמש בו כדי לגבות את הדיפלומטיה, כפי שעשה הנשיא ביידן בהתגייסותו שוב ושוב לצד ישראל.
מדיניות החוץ של האריס תהיה דומה מאוד לזו של ביידן - מחויבות מלאה לביטחון ישראל לצד הבנה שמדיניות הממשלה הימנית פוגעת באינטרסים הישראליים והאמריקאיים. זוהי עמדת המיינסטרים במפלגה הדמוקרטית ובקהילה היהודית האמריקאית.
הכותב הוא מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל