להבין את המנטליות של חיזבאללה זו משימה לא פשוטה. כל בר-דעת מבין שאין לארגון הטרור הלבנוני שום סיכוי להגשים את שאיפותיו "לשחרר את פלסטין" וכל ההצהרות לפיהן הוא "מגן לבנון" - שקריות. נהפוך הוא, הארגון הכניס את המלחמה בעזה לתוך לבנון. אז מהו ההיגיון שמנחה אותו?
כדי להבין את המחשבה המנחה את הנהגת חיזבאללה נדרש לעיין בתקשורת העכשווית כמו מאמרים בערוץ אל-מנאר של הארגון וגם טקסטים שיעים מימי הביניים, המקבלים פרשנות חדשה, יש שיאמרו מעוותת לחלוטין. ציר המוקאומה (ההתנגדות) למעשה עושה שימוש ציני ברגשות הקיפוח השיעים. בסרטון ברשתות החברתיות נראה פעיל חיזבאללה מפונה באמבולנס אחרי פיצוצי הפייג'רים כשהוא מתייסר מכאבים וזועק "יא חוסיין"! מי הדמות הזו?.
אם אפשר היה להחזיר את החטופים? חילי טרופר על מאחורי הקלעים בקבינט
"אכזבתי אתכם": המכתבים שכתב המתנקש של טראמפ לאיראנים
שכורי ניצחון
עד כמה שזה נשמע מוזר, יש לחיזבאללה כמה "הוכחות" שהוא לא יכול להפסיד. השם חיזבאללה מקורו בפסוק מהקוראן "חיזבאללה הם המנצחים" (אל-מאאדה 56) ושמו של נסראללה פרושו "ניצחונו של אללה". איראן אחרי מהפכת 1979 ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם רוב העולם וצבאה לא קיבל ציוד צבאי כמו בתקופת השאה הפרסי. למרות זאת לא הצליח הצבא העיראקי בשמונה שנות מלחמה (1980-1988) להכניע את איראן. גם חיזבאללה מתגאה בעובדה שהארגון קיים בלבנון מאז 1982 וצה"ל, הצבא החזק במזרח התיכון, לא מצליח להכניעו.
בתפיסה של חיזבאללה, הוא סיפור הצלחה – הבייבי של איראן. חיזבאללה הגשים את אידיאולוגיית "ייצוא המהפכה" של ח'ומייני ויורשו ח'אמנאי, והיווה דוגמה להקמתן של עוד מיליציות דומות בעיראק ובתימן. חיזבאללה מציין שני ימי ניצחון בלוח השנה שלו, תוך דילוג על מלחמת לבנון השנייה: "חג ההתנגדות" או "הניצחון הראשון" (25 במאי), לכבוד נסיגת צה"ל מלבנון ב-2000 ו"חג השחרור" הנקרא גם "חג הניצחון השני" (25 באוגוסט) לכבוד ניצחון הארגון במלחמת האזרחים בסוריה ב-2017.
חסן נסראללה (64) מנהיג את ארגונו כבר 32 שנה, קדנציה ארוכה מאד למנהיג ארגון טרור. בתפיסה של ארגונו, הוא דמות חצי מיתולוגית ובנאומיו קוראים מעריציו "לַבַּיְכַּ!" אנו סרים למרותך!, קריאה דתית שנאמרת באסלאם כשמגיעים למקום קדוש. השיעים מאמינים כי נסראללה הוא "סַייד", צאצא ישיר של משפחת מחמד, ולכן הוא עוטה טורבן שחור. במחשבתם, הוא תמיד שורד, בעוד שמנהיגים בישראל ובעולם הערבי מתחלפים, מודחים או מחוסלים.
חווית המלחמה האחרונה של חיזבאללה היא ללא ספק של ניצחון. ב-2012 קיבל הארגון הוראה מאיראן להתערב במלחמת האזרחים בסוריה לצדו של משטר אסד. במאי 2013 הצליח הארגון להביא למהפך במלחמת האזרחים בקרב אל-קוסייר (קרוב לחומס, ליד הגבול עם לבנון). ניצחון חיזבאללה על האופוזיציה בשילוב עם צבא המשטר הסורי האריך את חיי המשטר עד ההתערבות הרוסית בקיץ 2015. הקואליציה של המשטר הסורי-חזבאללה-איראן ורוסיה הביאו עד 2017 להכרעה בסוריה לטובת המשטר ולכישלון האופוזיציה. אך ה"ניצחון" המפוקפק של משטר אסד הותיר את סוריה מותשת וחלשה. לאיראן אין שום כוונה להתפנות משם. חיזבאללה השאיר לוחמים בפרבר הדרומי של דמשק, סיידה זיינב, כבסיס תקיפה נגד ישראל.
המורדים בסוריה נתקלו בכוח חיזבאללה נחוש, עם מוטיבציה עד כדי טירוף. עד היום מתווכחים חוקרים בסוריה כיצד אותם לוחמים של חיזבאללה הסכימו להסתער מול אש חיה ולא חששו למות. האם היו תחת השפעת סמים? או שמא זו תוצאה של חינוך ושטיפת מוח של הצעירים השיעים בלבנון, העוברים את מסלול החינוך העצמאי (מונחה ע"י איראן) המחנך מהבית, מהגן, מבית הספר, מתנועות הנוער והצופים להיות שהיד. חינוך זה מבוסס על ההקרבה של חוסיין בן עלי, נכדו של נביא האסלאם, המהווה דוגמה לשיעים כיצד לנהוג.
כאילו חוסיין נרצח אתמול
כמה שקשה להאמין, העדה השיעית בעולם המוסלמי עדיין חיה את האירוע הטראומטי שארע לפני 1344 שנה. בכל שנה מתאבלים בעולם השיעי על רצח שביצע הח'ליף המוסלמי יזיד בטקסי העאשורא. ממושבו בדמשק שלח הח'ליף הוראה לחסל את חוסיין בן עלי, נכדו של מחמד נביא האסלאם, שניסה לארגן מרד בעיראק בשנת 680 לספירה. השיעים, זרם שהתפתח בתוך האסלאם, מאשימים את הסונים ברצח הנורא ובאכזריות הבלתי נתפסת של חייליו של הח'ליף, שהורידו את ראשיהם של חוסיין, בני משפחתו ולוחמיו הגברים ולקחו בשבי את נשותיהם, כולם בני משפחתו של נביאם.
בכל שנה מתאבלים השיעים בכל העולם ביום השנה לרצח חוסיין על ידי מחזות המשחזרים את הרצח, צעדות אבל בהן מכים השיעים את עצמם עד זוב דם ובבכי כאילו האירוע התרחש אתמול. בעקבות האירוע התפתחו שתי גישות בשיעה, פסיבית ואקטיבית. האחת, מבקשת לשמור את הדת בצניעות ולהמתין לנקמה שתגיע עם חזרתו של צאצא של חוסיין, המהדי (משיח). חסידי השיעה הפסיבית מתמקדים כיום בנג'ף בעיראק. איראן המהפכנית וחיזבאללה שייכים לתפיסה השנייה, הדורשת נקמה בטווח הקרוב, לא ביום הדין. הם מנהלים בתפיסתם מלחמה של בני האור נגד בני החושך והשטן. לטענתם, האויב משול ליזיד, אותו ח'ליף מימי הביניים שרצח את חוסיין, סמל הרוע. יזיד של היום הוא כל הרעים: האופוזיציה האסלאמית בסוריה, אל-קאעדה ודאעש, מדינות המפרץ וסעודיה, וכמובן ישראל וארצות הברית.
אשתו של פצוע מהתקת פיצוצי הפייג'רים שנשאלה בערוץ אל-מנאר על בעלה שנהרג, חייכה ואמרה את המשפט הידוע "מַא רַאַיְנַא אִלַא גַ'מִילַן" (לא ראינו אלא משהו טוב). היא ציטטה את דבריה של זיינב אחותו של השהיד חוסיין (שקברה ממוקם כאמור בדרום בדמשק), שאמרה את אותו המשפט בגאווה למפקדיו של הח'ליף יזיד, כדי להראות להם שהיא מתגאה באחיה שהקריב את חייו למען הצדק והמאבק בשליט רשע ועושק.
המרד של חוסיין "אבי השהידים" נגד הח'ליף נכשל בזמנו אך היווה דוגמה לשיעים רבים בימינו. הנקמה השיעית בעולם הסוני ובמי שנתפס כתומכיו (השטן הגדול והקטן - ארה"ב וישראל) יצאה לדרך עם המהפכה באיראן ב-1979. אם ניכנס לראש של חיזבאללה, יש לציר ההתנגדות מספר "ניצחונות" ברורים: מיליציות שיעיות פרו-איראניות שולטות כעת בתימן, בעיראק, בסוריה ובלבנון. אז איך אפשר לשכנע את תומכי חיזבאללה כי בלבנון הם ניצבים בפני אסון? אנשים עם תפיסות שמקורן מימי הביניים אינם יודעים להיכנע. אם צריך הם יקריבו את עצמם ואפילו את לבנון כולה למען המטרה העליונה.
ד"ר ירון פרידמן הוא חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה. ירון מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC