שוב האו"ם, שוב נאומים בפתיחת העצרת הכללית, שוב נתניהו מעמיס ויוצא לדרך. כמובן, עם המימד הוויזואלי המסקרן. מה הוא יציג הפעם? איך הוא יפתיע? העיקר, הוא רוצה לעמוד שוב על במת האו"ם ולנאום. הוא טוב בזה. אין ספק. הוא היה שם לפני קרוב ל-40, שגריר צעיר ומבריק, וכבר אז הרשים. כמו תמיד, הוא רוצה להיזכר ברגעים היפים האלה.

פנייה לכבוד השופט יצחק עמית: למען עם ישראל - הסר את מועמדותך | עודד טירה
יח"צ להייטק הישראלי: ההשפעה הנרחבת של מבצע הביפרים

העניין הוא שהאו"ם, על פי נתניהו ושגריריו, הוא כבר לא, הוא אפילו לא מה שהיה, בתקופתו של נתניהו. הארגון הידרדר והלך מאז, במיוחד בכל הקשור ליחסו לישראל. אז מה הוא מחפש שם? אבל עוד מילה, חשובה לא פחות: העיתוי. ישראל נתונה למלחמה גדולה, על סף מלחמה אזורית, היא משתחררת כל יום מהעכבות שהיו לה בראשית הדרך ומרחיבה את המלחמה בחיזבאללה וביתר השותפים ל"טבעת האש". אז עכשיו לצאת מהארץ?

אבל בואו נדבר קודם על האו"ם. זה עתה חזר משם גלעד ארדן. שלוש שנים הוא ניסה וברביעית, על רקע המלחמה ואולי גם כי כבר לא היה לו מה להפסיד, פצח בשנה האחרונה של הקדנציה שלו. הוא השקיע בהתקפות אין סופיות על האו"ם. הוא עשה ככל יכולתו כדי להדיח את המקום הזה, תקף בפומבי את מזכ"ל האו"ם ובדרך אגב, כמובן, חיזק את מעמדו מבית, כי הרי כל המרבה לתקוף את האו"ם הרי זה משובח. המסר של ארדן היה: זהו מקום רע, עוין, מושחת. תתרחקו ממנו. חבל לבזבז עליו זמן.

אחריו הגיע, בעצם חזר, השגריר דנון. הוא כבר לא צריך תקופת לימוד והכשרה. הוא כבר יודע, שהרי שרת שם חמש שנים. לכן, כבר בנאומו הראשון הגדיר את האו"ם כ"קרקס", תקף את חברי מועצת הביטחון וחברות אחרות באו"ם ושרף את הגשר. עוד לפני שאפילו הניח עליו את רגליו, הוא כבר לא צריך הסתגלות למוסד הזה.

האמת, הגיע הזמן שישראל תחליט מהו בדיוק האו"ם ומהו בשבילנו. האם אפשר להסתפק בחברות פורמלית בו, לבנות במקביל מערכות יחסים בילטרליות עם מדינות שונות ובעיקר להתעלם מהחלטותיו ומהצהרותיו? או שמא יש בכל זאת חשיבות למוסד הזה, כמות שהוא? יש ערך בכל זאת למפגש הבין-לאומי. או"ם, כמובן, לסוכנויות השונות שלו.

ישראל נכוותה קשות בשנה האחרונה מהבנין בשדרה הראשונה ורחוב 42 בניו יורק, אולי הגיעה העת לשרוף את המועדון? בעיני, התשובה ברורה. עם כל הכעס, למרות הכעס, חשוב להיות באו"ם. אנחנו איננו יכולים לוותר עליו, לא להפקיר אותו. הרי לא נעצים במו ידינו את החרם של הקהילה הבינלאומית עלינו? נכון, יש לקחת בזהירות את החלטותיו האוטומטיות ואת ההמלצות של המוסד הזה וארגוני המשנה שלו.

אבל, אני גורס, כי ראוי שישראל כן תתייחס לאו"ם ולא תבטל כל מילה, כל החלטה שלו. האו"ם, גם בתחתית בה הוא נמצא, הוא עדיין במה בינלאומית מרכזית וחשובה.

אם נאזין לשגרירים שממשלה זו שיגרה לאו"ם, עדיף בהחלט כי ראש הממשלה ישראל יישאר בבית. אם הוא מחפש זמן ומקום להבהיר את מדיניות ישראל בעת הרגישה הזו, והוא צריך, יוכל להשיג זאת במסיבת עיתונאים בשפה האנגלית לתקשורת הבינלאומית בצפון, חיפה למשל. הוא יעמוד שם, פניו צפונה ויזהיר את החיזבאללה לבל יתקוף את ישראל. יותר אפקטיבי, יותר אמין. שהרי האו"ם כבר מזמן אינו זירת תקשורת. דברים שנאמרים שם נשמעים בקושי בישראל, אולי בקהילה היהודית בארה"ב. דווקא הצהרה שתבוא מפה תקבל סיקור נרחב פי כמה וכמה מאשר עוד נאום בעצרת האו"ם.

והסיבה השנייה, אם כלו כל הקיצים וטענותיי נסתמו, אז נשארת טענה אחת בלתי מנוצחת: לא עכשיו. זו לא העת לצאת את הארץ ואפילו לזמן קצר. הכל זוכרים איך הסתיימה הנסיעה הקודמת, שיבה מהירה וחפוזה לארץ. זה עתיד להיות גם גורלה של הנסיעה הזו. לא כי אני יודע, אלא כי כך מתנהל המזרח התיכון. הדינמיקה של ניהול המלחמה מחייבת קבלת החלטות מהירה. "כנף ציון" אמנם צויד במלוא הציוד האלקטרוני כמרכז שליטה מרחף, אבל אני בטוח ששום הודעה סודית לא תצא מן המטוס הזה. אין מערכת אלקטרונית שאיננה נתון לחשיפה ולהאזנה, ומי כמונו יודע.

ועוד משהו קטן: איך ראש הממשלה בוטח בממלא המקום שלו (מיהו, בעצם?)? אם על שר הביטחון שלו אינו סומך, זה עתה ביקש לפטרו ורק ההתלקחות בצפון מנעה את ההחלטה הזו.

עתה, כדי למנוע את ההתלבטות, כבר מדברים על קיצור הנסיעה ועל עוד קיצור. למה לא לחסוך את הבדיחות הצפויות על הכביסה, על הבן במיאמי וכמובן לדלג על הצורך הבלתי נמנע לחזור בדחיפות? עדיף לבטל מראש.

ייסע כבר מי שיסע לניו יורק, ינאם שם את "נאום נתניהו". העיקר, ביבי, אל תיסע. תישאר בבית.

ד"ר נחמן שי הוא דיקן המכון ללימודי יהדות בירושלים, לשעבר שר התפוצות ודובר צה"ל