בשבועות האחרונים אנו עדים לתהליך הדרגתי של שינוי מוקד תשומת הלב הביטחונית של ישראל. עושה הרושם שהחזית הדרומית, שהתמודדה עם לחימה קשה וממושכת מול חמאס ברצועת עזה והביאה הישגים רבים, נדחקת לשוליים. המערכת הביטחונית מפנה את עיניה צפונה בעקבות ההתפתחויות מול חיזבאללה בגבול לבנון. תושבי הדרום, שחוו את עיקר הפגיעה בתחילת המלחמה ובשנים שקדמו לה, מביעים חשש, שהלחימה בעזה תדעך והאינטרסים הביטחוניים החיוניים של האזור ישכחו.
החשש המרכזי של תושבי העוטף והדרום בכלל הוא שההישגים שהושגו בדרום יילכו לאיבוד, כאשר הקשב מופנה לצפון. הם חוששים שהסטת המשאבים הצבאיים ללבנון תוביל להידרדרות במצב הביטחוני אצלם ולהפרה מחודשת של השקט בגבול עזה. מנקודת המבט שלהם, השקט היחסי שהושג הוא עדיין שברירי וקיים אצלם ספק בדבר יציבותו.
ריאלי או חלומות באספמיה? האם ניתן להגיע לדיאלוג ישראלי-איראני?
יש לנו משטרה סאדיסטית: על המפכ"ל החדש להחזירה לתלם | דעה
מוטלת על צה"ל כעת החובה להוכיח שאכן נערך כראוי לאורך השנים ושהוא מסוגל ללחימה עצימה ואפקטיבית בכמה חזיתות. אין ספק שהושמדה מרבית יכולת החמאס ברצועת עזה. פרמטר שישקף זאת היטב הוא כמות השיגורים משם - בתקופה האחרונה הם מעטים ובתדירות נמוכה. השאלה המרכזית היא, האם נעשה מספיק כדי להבטיח את יציבות הדרום לפני שצה"ל נכנס בעוצמה להתמודדות מול חיזבאללה בצפון?
הצורך בפעולה בצפון ברור לכל, במיוחד כאשר חיזבאללה ממשיך לבחון את גבולות הסבלנות הישראלית. העורף הישראלי, הן בדרום והן בצפון, נכון לחשוק שיניים לטובת שיפור המצב, האזרחים ערים ומפוכחים למחיר. מעולם לא הייתה מדויקת כל כך האמירה שהחזית והעורף חד הם. ערבות הדדית בין הצפון לדרום מבוטאת, כמו גם תמיכה רחבה בעם להעלאת את רף האגרסיביות מצד צה"ל, אפילו מעבר למה שמימש כעת.
האיומים הרב-זירתיים והמשימות שהם דורשים, מחייבים את הפיקוד להיערך וליישם מהלכים חדשים, שצה"ל לא התנסה בהם עד כה (להוציא כמובן מלחמות מעשורים קודמים). חובה לומר ולברך - זה נעשה בהצלחה עד כה!
עם זאת, שעת המבחן הגיעה. החזית הצפונית היא זירת מלחמה פעילה, בה משתתפים לראשונה מאז תחילת המלחמה כוחות צה"ל באופן עצים ומשמעותי, וזה עוד לפני תמרון קרקעי. נחת זרועו של צה"ל מורגשת ואנו מייחלים לכך שהעוצמה שבאה לידי ביטוי עוד תגבר. אך האתגר האמיתי הוא כאמור, שימור העצימות הגבוהה הנדרשת בכל החזיתות, ובל נשכח שיש עוד חזית נוספת שפעילה – ביהודה ושומרון.
הדאגה של תושבי הדרום מובנת. במשך שנים ארוכות הם נאלצו להתמודד עם הטרור העזתי ועם שיאו האכזרי שהתפרץ ב-7 לאוקטובר. אם הפוקוס הלאומי והצבאי יופנה לצפון בלבד, עלול המצב בדרום להסלים מחדש. בנוסף, השבת החטופים שנותרו בשבי בעזה עדיין על הפרק וסוגיה זו היא חלק מהשלמת המשימה. האתגר הוא לא פשוט, אך אסור בשום פנים ואופן להזניח את הדרום ולהסתכן באיבוד הישגי הביטחון שם. יש לפעול באופן עצים בכל החזיתות.