בעשור האחרון, צמד המילים "התחדשות עירונית" הפכה לסיסמה שגורה בפי כל פוליטיקאי, יזם ומומחה נדל"ן. לרוב, כאשר חושבים על התחדשות עירונית, התמונה המיידית שעולה היא של שכונות ישנות במרכז הארץ שמפנות את מקומן לפרויקטים נוצצים עם בניינים חדשים, גינות מטופחות ואולי אפילו מגדלים נוצצים. אך כיום, במציאות של הפריפריה הישראלית, המילה "התחדשות" מקבלת משמעות חדשה, דרמטית ואולי אפילו מצמררת – התחדשות תחת אש.
המציאות הביטחונית בישראל הפכה את הפריפריה לאזורי קרב. בעוד המרכז נהנה משקט יחסי, ישובים רבים לאורך קו העימות בדרום ובצפון מוצאים את עצמם מתמודדים עם שגרת חירום כמעט בלתי פוסקת. רקטות, פצמ"רים, מתקפות טילים – כל אלו הופכים לחלק מהשגרה של התושבים, שלעתים קרובות מרגישים שנשכחו מאחור. וכאן, בין הפחד לחוסר הוודאות, עולה שאלה מטרידה אך חיונית: איך נבנה מחדש את הפריפריה?
האתגר של התחדשות עירונית בפריפריה תחת אש הוא עצום, אך הוא גם מציב בפנינו הזדמנות חד פעמית. כאשר בניינים נהרסים או מתיישנים עקב הזנחה או התקפות, נפתחת דלת להתחדשות, לא רק בבנייה חדשה אלא גם בחשיבה חדשה על המקום שלנו בחברה הישראלית. התחדשות זו אינה רק שאלה של תשתיות ובניינים, אלא גם של זהות, של קהילה ושל עתיד.
הפער בין המרכז לפריפריה – האם אפשר לגשר עליו?
תמיד הייתה אי-שוויון בין המרכז לפריפריה, בין תל אביב לשדרות, בין ירושלים לקריית שמונה. המרכז תמיד זכה לתשומת לב יתרה – בתשתיות, בחינוך, בתעסוקה, בתרבות. הפריפריה, לעומת זאת, נשארה מאחור, נאנקת תחת נטל של עוני, הזנחה וחוסר הזדמנויות. אך היום, עם המציאות הביטחונית המורכבת, דווקא הפריפריה זוכה לתשומת לב מחודשת. הפערים שכה השפיעו על איכות החיים בפריפריה יכולים להפוך להזדמנות לשינוי אמיתי.
הזדמנות זו, אף שהיא מגיעה בתנאים קשים ומורכבים, יכולה להיות המפתח לצמצום הפערים בין המרכז לפריפריה. הפרויקטים של פינוי-בינוי, שמתרחשים במרכז הארץ בצורה טבעית ובקצב מואץ, יכולים להתפשט לפריפריה ולהעניק לתושביה תנאי חיים טובים יותר, שוויון הזדמנויות ואפילו תחושת גאווה מחודשת במקום בו הם חיים.
אבל כדי שזה יקרה, יש צורך בחשיבה מחוץ לקופסה. ראשית, המדינה חייבת להכיר בכך שהתחדשות עירונית בפריפריה אינה מותרות אלא הכרח. שנית, יש להבטיח שההשקעה בפריפריה לא תיעצר בבניינים החדשים בלבד, אלא תכלול גם תשתיות נוספות כמו תחבורה, חינוך, בריאות ושירותים חברתיים. ההשקעה הכלכלית בבנייה מחדש חייבת להיות מלווה בהשקעה חברתית שתתמוך בקהילה ותבטיח את המשך ההתפתחות.
מנפצים את הסטיגמה: הפריפריה יכולה להוביל את ההתחדשות
הסטיגמה הרווחת בישראל היא שהפריפריה חלשה, נזקקת, ושכדי להציל אותה, יש להעביר את הסטנדרטים של המרכז אליה. אבל המציאות מוכיחה אחרת – הפריפריה, דווקא בזכות החוסן של תושביה, יכולה להיות כוח מוביל בהתחדשות העירונית של ישראל. אין מדובר כאן על חיקוי של המרכז, אלא על יצירת מודל חדש של קהילות חזקות, מתחדשות ומשגשגות.
התחדשות תחת אש היא לא רק שיקום פיזי, אלא הזדמנות להפוך את הפריפריה למודל של חוסן וצמיחה קהילתית - מהמשבר נולדת ההזדמנות לשנות את פני החברה הישראלית כולה. הפריפריה מציעה לתושביה איכות חיים ייחודית שלא קיימת במרכז – קרבה לטבע, תחושת קהילה חזקה, ואפילו מחירי דיור נגישים יותר. השילוב של כל אלו עם פרויקטים של פינוי-בינוי יכול להפוך את הפריפריה לאזור מבוקש ואטרקטיבי, גם עבור תושבים מהמרכז.
אך כדי שזה יקרה, יש צורך בשיתוף פעולה רחב היקף – המדינה, הרשויות המקומיות, היזמים והתושבים עצמם חייבים לפעול יחד כדי ליצור תנאים המאפשרים התחדשות אמתית. זהו לא תהליך שיקרה בן לילה, אך הוא אפשרי.
העתיד מתחיל עכשיו
הרעיון של התחדשות תחת אש אולי נשמע דיסטופי, אך זוהי המציאות בה אנו חיים. זהו הזמן לאמץ חשיבה חדשה ואסטרטגיות נועזות, לבחון מחדש את המטרות שלנו ולעשות כל מה שנדרש כדי להבטיח שלפריפריה יהיה עתיד טוב יותר.
כאשר אנו מדברים על התחדשות עירונית, חשוב לזכור שמדובר על הרבה יותר מאשר בנייה מחדש של בניינים. מדובר על בנייה מחדש של תקווה, של אמון ושל חברה חזקה יותר. ההתחדשות שאנו שואפים אליה בפריפריה אינה רק תגובה למשבר, אלא חזון לעתיד טוב יותר לכולנו. מההרס והחורבן אפשר לצמוח, והפריפריה יכולה להוות דוגמה חיה לכך.
הפריפריה אינה מקום של ייאוש וחולשה. היא מקום של עוצמה, של חדשנות ושל קהילה שמבינה את המשמעות האמיתית של עמידה איתנה אל מול אתגרים. בעתיד הלא רחוק, כאשר נביט לאחור על התקופה הזו, נוכל לומר בגאווה – עשינו את זה. תחת אש, תחת לחץ, הצלחנו לא רק לשרוד, אלא גם לצמוח, להתחדש ולהוביל את ישראל אל עבר עתיד טוב יותר.
הכותב הוא בעלים ומנכ"ל משותף בחברת הנדל״ן ב'גשם'