אין כל תכלית ממשית למשחקים של השר לוין – אז מה בכלל הוא מנסה להשיג?

שר המשפטים יריב לוין לא הפר את פסיקת בית המשפט העליון – והניע את הליך בחירת נשיא בית המשפט העליון כפי שקבע בג"ץ בצו שיפוטי. ניצלנו ממשבר חוקתי, אך נראה שהקרב בין לוין לשופטי העליון רחוק מסיום. שר המשפטים בחר לשחק במשחקים ילדותיים, ובמקום לנהוג באחריות ולהודיע כי המועמדים לתפקיד הם שני השופטים שהציגו את מועמדותם – השופט יצחק עמית מכוח עקרון הסניוריטי והשופט יוסף אלרון – הוא פרסם הודעה שלפיה כל שופטי העליון הם מועמדים לתפקיד.

שופטי העליון מיהרו להודיע שהם מסירים את מועמדותם לתפקיד, והשר לוין תקף כי "שליחת המכתבים הקולקטיבית, שנעשתה אחרי לחץ שהופעל במאורגן על השופטים להסיר את מועמדותם, מפיצה לכל עבר ריח רע של שיבוש חמור של הליכי הבחירה". עוד מסר השר לוין כי הוועדה לבחירת שופטים תדון בכל המועמדים שהוצגו על ידיו, היינו בכל שופטי בית המשפט העליון.

דילמת לוין: שר המשפטים עומד לקבל החלטה מכרעת | יחיאל גוטמן
נסראללה נפל לאותה קונספציה מוטעית של חמאס, האם ההיסטוריה חוזרת?

אין כל תכלית ממשית למשחקים של השר לוין. בסופו של דבר, יש רוב מוצק של שישה חברי ועדה (שלושת שופטי בית המשפט העליון, שני נציגי לשכת עורכי הדין וח"כ קארין אלהרר) להמשך שיטת הסניוריטי ולבחירתו של השופט יצחק עמית לתפקיד. ולכן, במוקדם או במאוחר השופט עמית ימונה לתפקיד נשיא בית המשפט העליון עד לשנת 2028.

ותק זה ידע

מה מנסה השר לוין להשיג? בעיקר לבזות ולסרבל את הליך הבחירה, ולנסות לבייש את שופטי בית המשפט העליון. לפי החוק, הציבור יכול להגיש הסתייגויות ביחס למועמד לתפקיד שפיטה לאחר פרסום שמו של המועמד לתפקיד באופן רשמי. כעת יזמין השר לוין את הציבור, ובעיקר ארגוני ימין שונים, לשלוח הסתייגויות ביחס לכל אחד מהשופטים, והשר יבקש כי הוועדה לבחירת שופטים תדון בהסתייגויות, וכך למעשה תדון בתלונות ביחס לכל שופטי בית המשפט העליון.

לטעמי, לאחר שהסירו השופטים את מועמדותם לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, אין כל אפשרות ממשית לדון ולכפות מועמדות פיקטיבית על שופט לתפקיד שהוא אינו רוצה בו. מכל מקום, החוק קובע כי הוועדה תקבע את סדרי דיוניה ועבודתה - וכאמור השר לוין מצוי במיעוט בקרב חברי הוועדה. לכן, סביר להניח שרוב חברי הוועדה לא יאפשרו לשר לוין לסרבל ולעכב את הליך הבחירה.

לגופם של דברים, השר לוין טועה, שכן שמירה על עקרון הסניוריטי הנהוג מקום המדינה הוא בעל חשיבות מכרעת לשמירה על עצמאות הרשות השופטת. שיטת הסניוריטי מבוססת על עקרון הוותק, שבו השופט הוותיק ביותר מתמנה לנשיא.

יתרון מרכזי של השיטה הוא שמירה על עצמאות בית המשפט ומניעת פוליטיזציה בתהליך המינוי, שכן הבחירה נעשית באופן אוטומטי וא־פוליטי, ומבוססת על שנות שירות בלבד בבית המשפט, בלי ששופטי העליון צריכים למצוא חן בעיני חברי הוועדה לבחירת שופטים בראשות שר המשפטים במהלך כהונתם.

בכך מצטמצמת השפעת גורמים חיצוניים או פוליטיים על המינוי של ראש מערכת המשפט, והשופטים יכולים להתמקד בעבודתם המקצועית בלי לחשוש מתחרות או ממאבקי כוח פנימיים. בנוסף, השיטה מעניקה ודאות ויציבות במערכת המשפטית. היא מונעת אי־ודאות סביב מינויי בכירים ומבטיחה את המשכיות ההנהגה בבית המשפט, מה שתורם לשמירה על סדר ברור וקבוע בתוך המערכת.

יתרון נוסף של שיטת הסניוריטי הוא בהערכה של הניסיון השיפוטי. השיטה מבוססת על ההנחה כי שופט שצבר ותק רב בבית המשפט העליון מחזיק בידע, הבנה ומיומנות מספקים כדי למלא את תפקיד הנשיא בצורה ראויה. היתרונות של השיטה עולים על החסרונות שלה, ולכן המאבק על שימור שיטת הסניוריטי הוא בעל חשיבות.

אולם לצד זאת, עדיין יש זמן והזדמנות למצוא פשרות סביב זהות שלושת שופטי בית המשפט העליון שצריך למנות. חברי הוועדה יכולים להגיע להסכמות ביחס לזהות השופטים החדשים, תוך הסכמה ששיטת הסניוריטי תימשך ושהשופט עמית ימונה פה אחד לתפקיד. עדיין לא מאוחר, ואני מקווה שהצדדים ינצלו את הזמן עד כינוס הוועדה למציאת פתרון מוסכם.