כמעט בכל ערב אנחנו צופים באותה התמונה בטלוויזיה. אולפן חדשות, והמגיש שואל בסבר פנים מודאג את האורח המכובד: "אדוני, מה צריך לעשות כדי להחזיר את השקט והביטחון?".

ניקול, נורית, ונסה וניצן: אלו 17 הפרופילים הפיקטיביים של מחבלי חיזבאללה
אחרי הירי לבסיס המוסד: היעד הסודי של חיזבאללה בו פגעה ישראל

מיד האורח יעטה ארשת פנים רצינית, וייתן תשובה מנומקת בקול סמכותי, שתכלול בין היתר את המילים "נחישות", "עוצמה" ו"הרתעה" – בהטיות שונות. אחרי השידור, יועציו יחמיאו לו על ההופעה המצוינת וכמה הוא גדול וחכם. אבל אף אחד לא יגיד לו את האמת שנכתבת בדם כבר עשרות שנים. האמת היא שהוא לא יודע איך מחזירים את השקט. אגב, לא רק הוא.

הצורך הזה לתת תשובה בכל מחיר לא מאפיין רק את הצד הביטחוני. הוא נמצא עמוק בכל התחומים: ספורט, כלכלה, יחסים בינלאומיים, חינוך. כל פרשן, כל אורח באולפן או בכל מדיה אחרת מדבר בביטחון על כל נושא בעולם, כאילו יש לו התשובות הנכונות, ורק צריך לעשות מה שהוא אומר כדי לעלות על דרך המלך. בלשון העם קוראים לזה לחרטט בביטחון.

למה יש לנו צורך לתת תשובה מנומקת בטון בוטח לשאלה שאנחנו לא באמת יודעים את התשובה עליה? מתי יבוא האיש שפשוט יענה בכנות "מצטער, אני לא יודע"?

אולי הכל התחיל בבית הספר. במבחן בכיתה, אם אתה לא יודע, אתה מקבל אפס נקודות. אך אם אתה מחרטט, אולי תוכל לצבור כמה נקודות. להגיש דף ריק במבחן זה כישלון בטוח.

המציאות בבית הספר מוכיחה שלכתוב תשובה מחורטטת אך מנומקת כדאי יותר. אז למה לא? בעולם תקשורתי, שבו ה"איך" יותר חשוב מה"מה", לחרטט בביטחון זו אסטרטגיה שלא מאכזבת. עוד לא ראיתי את האיש, הפרשן או המנהיג שאמרו בגלוי "אני לא יודע".

כי בתרבות שלנו להגיד שלא יודעים זו חולשה, ולכן עדיף לדבר בסימני קריאה ובביטחון, ולתת תחושה שאתה יודע, גם אם אין לך מושג קלוש על מה אתה מדבר.

אולי זה בכלל עניין של מודעות עצמית. אומרים שאיש חכם לא חושב שהוא חכם, ואיש טיפש לא חושב שהוא טיפש. תקשיבו לסוקרטס, שנחשב לחכם באדם: "כל מה שאני יודע הוא שאינני יודע".

המרקם שלנו פה כל כך מורכב, גם פנימית וגם חיצונית, מעין מיקרוקוסמוס רב-ממדי של איזונים עדינים. כך שאם רק תשנה פרמטר אחד, הכל יכול לקרוס. לכן לחשוב שיש מתכון ברור או תשובות חד-משמעיות לבעיות שלנו, זו שרלטנות לשמה.

אז אני פונה בבקשה לכל הפוליטיקאים, הפרשנים, היועצים והמומחים: אם אתם לא יודעים, פשוט תודו בכך. כי סייג לחוכמה: הודאה באי־ידיעה.

הכותב הוא נינו של דוד בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל
[email protected]