עוד מספר ימים יחל חודש אוקטובר. החודש בו קרה הדבר הכי גרוע בעולם שיכול לקרות לנו כמדינה, כעם חופשי בארצנו, כאנשים חפצי חיים שבסך הכל רצו להמשיך לחיות כרגיל. עם ויכוחים על הרפורמה במערכת המשפט אמנם כפי שהיה אז, אבל רגיל. זאת אומרת שבקרוב 101 חטופים וחטופות יציינו שנה ליום הנורא בו נשבו בידי מחבלי חמאס האכזריים, מבלי שאפילו יש קצה של עסקה לשחרורם נכון לשעה זו.
ובין ייאוש לעוד יותר ייאוש מהסיפור הבלתי נגמר הזה, השבוע קרה משהו שלא האמנתי שנגיע אליו כמדינה – מפגין השליך ביצים על אלי אלבג, אביה של לירי אלבג, התצפיתנית שנחטפה מבסיסה במוצב נחל עוז ב־7 באוקטובר.
כוננות שיא: רשימת היעדים שבהם הישראלים נמצאים תחת סכנה מיידית
לא רק נסראללה: המכה שהנחיתה ישראל על לבנון בשמיים
ובקצת יותר ממשפט – לפני כמה ימים נערך אירוע הרמת כוסית לקראת החגים בסניף הליכוד בנתניה. בחוץ הייתה הפגנה של משפחות חטופים. ומשום מה, אלמוני החליט לזרוק על אלבג ביצים, ואף איים עליו למרות שאלי הסביר לו שהוא אבא של חטופה. 'חכו חכו', סיפר אלי שאמרו לו בתום ההסבר.
אחרי שאמר למי שהיה שם שעולמו חרב עליו באותה שבת ארורה, ושהוא בסך הכל רוצה לוודא שיחזירו את הבת שלו הביתה אחרי כל כך הרבה זמן. שלא שכחו אותה, שזוכרים שם למעלה שהבטיחו לשמור על ביטחונו של כל חייל או אזרח במדינת ישראל. זהו חטאו, וחטאם של כל מי שרק רוצה לראות את הילד שלו, האבא, האישה, האחיין, האחות, בבית.
מאוחר יותר התברר שהביצים נזרקו גם על השוטרים במקום, לא פחות גרוע כמובן, אבל כנראה שהאנושיות שלנו היא כבר לא נחלת הכלל. כנראה שבאמת הגענו לאובדן דרך, אם גם מתנגדים מושבעים להפגנות משפחות החטופים (מסיבה הזויה כלשהי) לא יכולים לגלות רגע אחד של חמלה ושותפות גורל, ולהימנע מהתבוססות בביצה רעילה ודוחה. כנראה שכל אותם עשבים שוטים פשוט לא מבינים שאלה היו יכולים להיות בני המשפחה של כולנו. שהרולטה הרוסית הזו נעצרה על החטופים במקרה לגמרי, ושבכל אחד מאיתנו היה בסכנה כזו או אחרת.
אלי אלבג אינו היחיד. לא מעט קרובי משפחה של חטופים נאלצים להילחם מלחמה כפולה – על יקיריהם ועל הלגיטימיות שלהם ושל זכותם לזעוק. לאן הגענו? מי שמע על דבר כזה? איך למישהו יש אומץ להתנהג ככה? בשירות מי? יש להם מושג מה עוברים כל הישראלים הטובים שבשר מבשרם נמצא בתופת איומה כבר כמעט 365 ימים? איך עוברים הימים והלילות הטרופים של אלה שחתיכה שלהם שוהה מתחת לאדמת אויב בתת תנאים? מאיפה עזות המצח להחליט שאסור להם להתנגד? שאסור להם לצעוק? שאסור להם לדרוש את הילד שלהם בבית?
אני מאמינה בישראלים. אני בטוחה שאנחנו הרבה יותר טובים בבסיסנו מאזרחי ארצות אחרות. יש לנו את החוש השישי הזה, הקסם המיוחד שלעולם לא יפוג. הידיעה שאם נתקעת בכביש, יהיה מישהו שייעצר לידך. וגם יביא לך איזה חטיף אנרגיה כדי שתרגיש טוב עד שהגרר יגיע. יש פה כל כך הרבה אנשים טובים שמרגשים אותנו עד דמעות. אז למה להטיל רפש לתוך זה, ועוד במקום שהוא לא כך לא לגיטימי?
אתם, שאני יודעת שנמנים על קומץ קטן, את חשבון הנפש שלכם לקראת יום כיפור כדאי שתנצלו כדי להתנצל. להתנצל בפני אלי, בפני כל משפחות החטופים, משפחות הנרצחים ומשפחות הנופלים שהעזתם לבקר אותן, לשפוט את דבריהם, לזרוק היערה, או אפילו להתבאס שנתקעתם בפקק בגלל שהם ירדו לכביש.
תחשבו טוב טוב מה היה קורה לו המצב היו הפוך, ותבינו שגם דקה של חיים כאלו הם סיוט שלא ברא השטן. אחרי שזה קורה, תלחצו יד, תחבקו, תשפילו מבט. לחטופים, וגם למשפחות שלהם, מגיע עם שיודע להיות שם בעת צרה. גם אם לא מסכימים.