מוטב שכולנו נשים לבנו, ובעיקר חברי הכנסת אם הם רוצים לשרת את מדינת ישראל, לכך שמול עינינו כיום משתנה משטרת ישראל. יש לנו כבר משטרה אחרת, מעשה ידיה של הממשלה הנוכחית. ואל חשש, המשטרה בלבושה החדש אינה מפחידה את הפושעים, אבל היא מאוד מפחידה את הציבור הנורמטיבי בישראל.
אני מאוד מצר על נטישת ניצבים את המשטרה, ובפרט על המוכשרים שבהם, אבל אני מודאג הרבה יותר ממשמעות שני האירועים האחרונים שזכו לכיסוי תקשורתי נרחב: זריקת החול על בן גביר בחוף הים בתל אביב, וחלוקת העלונים הקוראים לשחרר את החטופים בבית הכנסת בהרצליה שבו מתפלל חבר הכנסת יולי אדלשטיין. ובדגש על האירוע האחרון. אין מקום מתאים יותר לחלוקת עלונים לפדיון שבויים מבית הכנסת, ומי יכול להיות רגיש אישית לנושא זה יותר מאדלשטיין. כך לפחות היה מותר לקוות.
תיעוד תקרית השלכת החול על בן גביר (צילום: דוברות המשטרה)
בשני מקרים אלה הגיבה משטרת ישראל ביעילות ובחומרה חסרת תקדים. תגובה מהירה כבזק מול מבצעות הפעולה ואיזוק ידיהן. במקרה הראשון החזיקה את משליכת החול במעצר עד לשחרורה בתוקף צו בית המשפט; ובמקרה השני הפליאו השוטרים לעשות כשהגיעו לבתיהן של מחלקות העלונים למחרת ביצוע העבירה החמורה, אזקו את ידיהן והזמינו אותן בדחיפות לחקירה.
דרך פעולה כה נמרצת ושימוש באיזוק מקובלים כלפי עבריינים המסכנים ממש את שלום הציבור, או חלילה העומדים לבצע מעשה פשע חמור העלול לפגוע בגופו של אדם, אבל בטח לא כלפי נשים שלא ביצעו שום עבירה. וצריך במיוחד לשים לב: אותם מנהלי תחנות או קציני משטרה לא קיבלו הוראה מגבוה לנהוג כך. הם פעלו על פי שיקול דעתם העצמאי. הלכו לבתיהן של מחלקות העלונים ואזקו את ידיהן. הם פעלו כך חדורי רוח חדשה שפיעמה בהם - ניסיון לשאת חן בעיני השר לביטחון לאומי. להוכיח כי הם, על פי הבנתם, פועלים על פי רצונו והשראתו. כה עמוק חלחלה בשורות המשטרה רוחו של בן גביר, עד כי שוטרי ישראל היו מוכנים לבצע פגיעה נבזית ושפלה, וללא סמכות, באזרחיות מן השורה.
בשני מקרים אלה הגיבה משטרת ישראל ביעילות ובחומרה חסרת תקדים. תגובה מהירה כבזק מול מבצעות הפעולה ואיזוק ידיהן. במקרה הראשון החזיקה את משליכת החול במעצר עד לשחרורה בתוקף צו בית המשפט; ובמקרה השני הפליאו השוטרים לעשות כשהגיעו לבתיהן של מחלקות העלונים למחרת ביצוע העבירה החמורה, אזקו את ידיהן והזמינו אותן בדחיפות לחקירה.
דרך פעולה כה נמרצת ושימוש באיזוק מקובלים כלפי עבריינים המסכנים ממש את שלום הציבור, או חלילה העומדים לבצע מעשה פשע חמור העלול לפגוע בגופו של אדם, אבל בטח לא כלפי נשים שלא ביצעו שום עבירה. וצריך במיוחד לשים לב: אותם מנהלי תחנות או קציני משטרה לא קיבלו הוראה מגבוה לנהוג כך. הם פעלו על פי שיקול דעתם העצמאי. הלכו לבתיהן של מחלקות העלונים ואזקו את ידיהן. הם פעלו כך חדורי רוח חדשה שפיעמה בהם - ניסיון לשאת חן בעיני השר לביטחון לאומי. להוכיח כי הם, על פי הבנתם, פועלים על פי רצונו והשראתו. כה עמוק חלחלה בשורות המשטרה רוחו של בן גביר, עד כי שוטרי ישראל היו מוכנים לבצע פגיעה נבזית ושפלה, וללא סמכות, באזרחיות מן השורה.
ואני שואל את עצמי, מה קרה למשטרת ישראל? איפה הגאווה האישית? איפה מעט מזקיפות הקומה? האומנם חלק מהשוטרים כופפו קומתם כדי לזכות במעט ליטופים מגבוה? ויותר מכל אני תמה על חברות וחברי הכנסת שלנו. האם אף אחת או אחד מהם לא השכיל להבין כי השפלת אזרחיות נורמטיביות ואיזוק ידיהן בנסיבות שבהן בוצעה הפעולה, זה מעשה שפל ונבזי בניגוד לחוק בישראל?
יש לנו עדיין את חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. אחת מחירויות היסוד היא זכותו של האדם לכבוד ולחירות פיזית. “אין פוגעים בחירותו של אדם”, “אין פוגעים בכבודו של אדם”. איסורים אלה מוטלים גם על הרשות המבצעת, כולל משטרת ישראל. איזוק ידיהן של הנשים, אשר לא ביצעו שום עבירה, היה מעשה של פגיעה בכבודן ופגיעה בחירותן בדרך בוטה ובגסות. הן לא עמדו לתקוף מישהו ולא התכוונו לברוח מהמדינה. על חברי הכנסת מוטלת החובה להגן על חירויות היסוד שלנו.
בתקופת כהונתי כחבר כנסת, ובמיוחד בעת שכיהנתי כיו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, הקדשתי זמן רב ללימוד עבודת המשטרה. נוכחתי כי ממשלות ישראל ובוני הקואליציה ייחסו חשיבות פחותה לתיק של שר המשטרה. תואר זה שונה לאחר שנים לתפקיד השר לביטחון הפנים וכך קיבלנו שכבה ארגונית נוספת, מכבידה, פוליטית ומיותרת.
ואכן בעבר מונו שרים לביטחון פנים, אך כולם היו מאוד נחמדים והשפיעו מאומה על עבודת המשטרה. הם נמוגו בפני הפיקוד הבכיר. בשנת 2015 זכתה מפלגת כולנו בראשות משה כחלון לעשרה מנדטים. יואב גלנט היה אחד מחברי הכנסת של הסיעה. פניתי לכחלון ואמרתי לו כי נוצרה הזדמנות נדירה לשפר את משטרת ישראל וכדאי שהוא יציע את תיק ביטחון הפנים לגלנט. כחלון השיב לי כי האג’נדה שלו שונה, ואכן הייתה לו אג’נדה חברתית למופת. אך לדאבוני הוא לא הבין, כמו רבים, כי תיק המשטרה הוא תיק בעל חשיבות חברתית עליונה.
מי שכן הבין זאת טוב יותר מכל הפוליטיקאים, או ראשי הממשלה, הוא דווקא השר בן גביר, המשעבד את המשטרה לאידיאולוגיה האישית שלו. אם הוא ימשיך בקו פעולתו הנוכחי, ויש להניח נוכח רפיסות ראש הממשלה כי כך יהיה, תהיה לנו פה לא רק משטרה אחרת אלא גם חברה אחרת, ממש כפי שקרה במשטרים שבהם פעלה משטרה פוליטית שדאגה ביעילות לדכא את זכויות האדם. האחריות כולה תיפול על תנועת הליכוד, מעצבת הקואליציה שלנו.