אין בלבנון מנהיג כריזמטי שיוכל בטווח הנראה לעין להיכנס לנעליו של מנהיג הטרור חסן נסראללה. חיסולו מהווה מכה קשה ביותר לציר ההתנגדות האיראני, לא פחות מחיסולו של קאסם סולימאני לפני כארבע שנים. מהן ההשלכות של הפגיעה האנושה שספג הארגון במרחב הלבנוני והאזורי?
בזירה הפנים לבנונית, כאשר יתפזרו ענני העשן של המלחמה הכושלת, אותה יזם חזבאללה נגד ישראל, יחלו האשמות קשות: ארגון הטרור המיט אסון על ארץ הארזים. מפלתו של חזבאללה תקרין ללא ספק על כוחו הפוליטי בלבנון.
יריביו העיקריים של חזבאללה, מהעדות הסונית והנוצרית-מרונית, ככל הנראה ינצלו את הווקום הענק שייווצר עם הפגיעה הקשה בכוח השיעי. במחנה הסוני, קואליציית ה-13 במרץ תנסה לשוב למרכז הפוליטיקה הלבנונית ולהמשיך את מורשתו של רפיק אל-חרירי (נרצח ע"י חזבאללה ב-2005). עיקרה הישענות על ברית עם הציר המתון בעולם הערבי, סעודיה ומדינות המפרץ העשירות. קשריה של משפחת חרירי יכולים לסייע להצלת הכלכלה הלבנונית.
המחנה הנוצרי-מרוני, בראשו "הכוחות הלבנונים" (משפחות ג'מייל וג'עג'ע), ינסה להשיב "עטרה ליושנה" - להחזיר לעצמו את הנהגת המדינה בפועל, כפי שהיה בראשיתה של המדינה. המרונים יתאמצו להשיב לעצמם את הכוח שנשחק במשך שנות מלחמת האזרחים מאז שנות ה-70, להשיב הביתה את המוני הנוצרים האמידים שברחו מלבנון (רובם בדרום אמריקה) כדי להשיב את האיזון הדמוגרפי לארץ שאיבדו. להשגת מטרותיהם, ינצלו המרונים את קשריהם עם המערב, בעיקר צרפת, בעלת הברית ההיסטורית שלהם.
לגבי הדרוזים, וליד ג'ונבלאט, מנהיג את המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית, הידוע בזיגזג הפוליטי שלו יעדיף לחבור לכוחות העולים, כאשר יחוש במשבר העמוק של מחנה ה-8 במרץ אותו הוביל חזבאללה. יש לקוות, כי המכה שספג חזבאללה תביא לאפקט דומה לזה של אירועי 2005 – אז יצאו כוחות הכיבוש הסורי מלבנון, וכעת יש לקוות, יסתיים הכיבוש האיראני של המדינה.
בעדה השיעית עצמה יש להניח כי יתחולל משבר עצום. השיעים ישאלו ובצדק האם המחיר למלחמת ההתשה שיזם חזבאללה למען עזה, אכן היה שווה את ההשלכות הנוראיות – מאות אלפי פליטים, הרס כפרי הדרום, שריפת שדות החקלאות (לב ליבה של הכלכלה השיעית), אלפי פצועים והרוגים, ומעל הכל – הסוף המר של הכישלון החרוץ. איך יסביר חזבאללה לעדה השיעית את הסיכון שנטל מנהיגם ואת הפער האדיר בין איומי נסראללה על ישראל לביצועים בשטח? יש להניח כי בטווח הקרוב יוצג נסראללה כ"שהיד" או "אִמַאם" (מנהיג רוחני) ומעין קדוש של העדה ויערכו לזכרו צעדות אבל, בדומה לאלה שהשיעים רגילים לבצע בטקסיהם הדתיים לזכר השהיד חוסיין בן עלי. אך מורשתו של נסראללה בעדה לא תהיה של שגשוג, אלא של טרור, הרס, עוני ועליבות. זאת בניגוד למורשתו של "האמאם הנעלם" מוסא א-צדר (נרצח בלוב ב-1978), שהתנגד למאבק המזויין ולמעורבותה של העדה השיעית במלחמות, שקידם את העדה השיעית פוליטית וחומרית ושימש דוגמה אישית חיובית, ערכית ורוחנית. יש שיאמרו כי הוא ייצג את השיעה האמתית.
בזירה הסורית החלשת חזבאללה עלולה לערער את יציבות משטר אסד, אך ספק אם תביא להפלתו. יש להניח, כי חזבאללה ייאלץ לפנות את כוחותיו במדינה ולהשיבם ללבנון, כדי לחזק את כוחו בבית מול יריביו. מי שעלול לנצל זאת אלה כוחות האופוזיציה, החוגגים כעת את מפלת חזבאללה. רוב האופוזיציה נמצאת באדליב שבצפון-מערב המדינה ונתמכת ע"י טורקיה, אך יש לה תומכים ברחבי סוריה. לאחרונה מתחזק כוחה של האופוזיציה גם בדרום, קרוב לגבול עם ישראל וירדן, בקרב הדרוזים והסונים, שם נחלשה שליטתו של צבא אסד. חולשתו של חזבאללה תקרין ללא ספק על הזירה הסורית ותכניס את הנשיא בשאר אל-אסד למרוץ נגד הזמן, בו יזדרז להגדיל את צבאו משמעותית על מנת לשרוד. איראן תצטרך למלא את הוואקום בלבנון ע"י הבאת יותר מיליציות שיעיות מעיראק. אלא שכוחות אלה אינם שקולים לחזבאללה הלבנוני והם ברמת לחימה נמוכה בהרבה. בעלי הברית הרוסים של אסד עסוקים בזירה האוקראינית. למזלו של הנשיא אסד, האופוזיציה שחוקה מעשור של מלחמת אזרחים והיא מפולגת בין ארגונים חילונים לאסלאמיסטים.
בממלכה הסעודית יעלו בוודאי מחשבות הנוגעות לצרה שיש לה בגבולה הדרומי - חזבאללה של תימן –"אנצאר אללה" (תומכי אללה) החות'ים. למרות שהושגה הפסקת אש עם ארגון זה בתחילת 2023, הם לא מפסיקים לאיים על סעודיה ולא ברור כמה זמן עוד יחזיק ההסכם מעמד. בית המלוכה הסעודי אולי ידון מחדש בשאלה מדוע לא הצליחה הקואליציה הצבאית שלהם להרוס את ארגון הטרור בשנות המלחמה הארוכות נגד תימן, בין השנים 2015 – 2023. בשנים אלה לא נפגעה הנהגת החות'ים, עבד אל-מלכ אל-חות'י (המקביל לחסן נסראללה) שרד את המלחמה ושטח שליטתו של הארגון בצפון תימן לא הצטמצם כלל. כעת לאור המכה שהנחיתה ישראל על חזבאללה, ייתכן והסעודים ישקלו שת"פ אסטרטגי עמנו להשגת מטרה זו.
ציר ההתנגדות האיראני סופג כעת מכה קשה ביותר. קואליציית "המֻקאומה" (איראן-המשטר הסורי-החות'ים-הגיוס העממי העיראקי-חמאס) חטפה מכה כבר לפני עשור, עם קריסתו של הצבא הסורי במלחמת האזרחים. כעת מצטרפות מכות אנושות נוספות לחמאס ולחזבאללה. הכוחות הפרו-איראנים במעגל הראשון סביב ישראל הוכו קשות. במעגל השני נותרו כוחות החות'ים בתימן והמיליציות העיראקיות, שניהם רחוקים מישראל ומאיימים הרבה פחות. חזבאללה התגלה כנמר מנייר מול העליונות הצבאית-טכנולוגית של צה"ל. איראן בנתה את חזבאללה כארגון הדגל שלה וארבעים שנות השקעה של איראן ירדו כעת לטמיון. בעדה השיעית בלבנון ישאלו מדוע איראן נטשה אותם בשעתה הקשה ביותר. היכן היה ציר ההתנגדות כאשר תקפה ישראל את מפקדי חזבאללה והניסה מאות אלפי שיעים מהדרום ומבקעת הלבנון?
בהנהגה האיראנית יצטרכו לעשות חשבון נפש כיצד אפשרו לחזבאללה ליפול כך מבלי להתערב. נזכיר כי איראן תקפה את ישראל ישירות באפריל בעקבות חיסולו של דיפלומט איראני בודד.
כעת ניצבת איראן כמעט לבדה מול ישראל. להתקפה המרשימה של ישראל על חזבאללה יש מסר חשוב לארה"ב ולבעלות בריתה באזור: אין להירתע מאיומיו של הציר האיראני, יש להתקיף את איראן בכל הכוח כל עוד היא סובלת מנחיתות צבאית וטכנולוגית. אסור להמתין חלילה שיהיה בידיה יכולת גרעינית.