כאשר פרצה מערכת "חרבות ברזל" קיבלה איראן החלטה אסטרטגית – הצלתו של ארגון חמאס ושימורו כאיום משמעותי על מדינת ישראל אבל ללא מעורבות ישירה של איראן במעשה. "כהרגלה בקודש" איראן העדיפה כי השלוחים שלה מתימן (החות'ים), דרך עיראק (המיליציות השיעיות) וכמובן בלבנון (חיזבאללה) יובילו את האירוע הצבאי בעוד היא "מובילה מאחור" לאור חששה שמעורבות ישירה שלה מול ישראל תוביל למערכה איזורית ולעימות צבאי מול הנוכחות האמריקנית באיזור המזרח התיכון.
חיסולו של חסן מהדווי הוביל את איראן לתגובה חריפה מול מדינת ישראל, אבל גם לאחר חיסול זה ולמרות חיסולו של אסמאעיל הניה בטהראן, איראן העדיפה לשמר את אותה מדיניות של "הובלה מאחור" בעיקר כאשר הנוכחות הצבאית האמריקנית באיזור והמסרים שהועברו אליה הרתיעו אותה משינוי מהותי במדיניות זו.
לאחר שהועבר למקום מסתור: חמינאי קיבל בשורה מרה נוספת
חיסולו של חסן נצראללה מאתגר מאוד את ההנהגה האיראנית הנוכחית ואת יכולה להשאר באותה מדיניות. ללא חיזבאללה שנחשב לכלי המרתיע ביותר של איראן מפני תקיפה ישראלית באיראן, טהראן נותרת חשופה שכן אין מדובר רק בפגיעה בחיזבאללה אלא בציר ההתנגדות כולו שנצראללה היה מובילו בעיקר לאחר חיסול סלימאני.
זאת ועוד, מדובר בפגיעה אישית במנהיג איראן שהיה מקורב מאוד לנצראללה והסתמך עליו הלכה למעשה למימוש המדיניות האיראנית במזה"ת בכלל ובלבנון בפרט. לאור גישה הזו והצורך לבנות מחדש את ההרתעה מול ישראל, סביר שישנם גורמים באיראן בדגש על משמרות המהפיכה / כוח קדס הסבורים שחייבים להגיב מול ישראל ישירות אחרת איראן עלולה להיות הבאה בתור, מה גם שיש פה מסר משמעותי לשאר חברות ציר ההתנגדות באשר למחויבות האיראנית אליו.
מנגד, מעורבות ישירה של איראן אל מול ישראל עלולה להוביל אותה להתנגשות ישירה מול ארצות הברית, כאשר ברור מדברי ראש הממשלה נתניהו באו"מ כי גם ישראל לא תסתפק בתגובה "מינורית" או "סמלית" אם איראן תבקש להגיב ישירות מול ישראל. זאת ועוד, נשיאה הנוכחי של איראן בכלל מבקש לקדם שיח מול המערב כולל ארה"ב להסכם גרעין חדש, ומערכה איזורית בוודאי רק תכביד על איראן מדינית, ביטחונית וצבאית. סביר שאותם גורמים גם יבקשו שאיראן דווקא תוביל לפתרון מדיני למצב באופן שיחזק את תדמיתה "האחראית".
מנהיג איראן יצטרך להחליט לאיזה כיוון לצעוד שכל החלטה שהוא לא יעשה תהיה לה השלכות דרמטיות על איראן והאזור כולו. יתרה מכך, לאור הפגיעה האנושה בציר ההתנגדות לאחר חיסול נצראללה והנהגת חיזבאללה, איראן לא רק תצטרך לבחון כיצד היא בונה מחדש את חיזבאללה ללא גורם משמעותי בלבנון שמכיר את הארגון (לאחר החיסולים של סלימאני, מהדווי ונילפרשאן) אלא במקביל לחשוב היטב האם ללא הגנתו של הציר ולאור היכולות של ישראל, לא נכון לשקול חדש את אסטרטגית הגרעין שלה.
כך או כך, חיסולו של נצראללה מהווה מכה קשה מאוד למאמציה ההתבססות של טהראן במרחב. נצראללה הוביל ביחד עם סלימאני את המעורבות העצימה לבשאר אלאסד, את בניין הכוח של המיליציות בעיראק ואת העזרה לחות'ים במערכה מול הסעודים. לאור זאת חיסולו של נצראללה פגע לא רק בחיזבאללה אלא פוטנציאלית פוגע גם בהשפעה הרחבה של איראן במזה"ת. מנהיג איראן יצטרך לחשוב היטב האם שיקומה של אותה השפעה עובר בעימות ישיר מול ישראל או לחתירה להפסקת אש.
הכותב הוא חוקר עמית בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון