חיסולו של מנהיג חיזבאללה מנחית מכה קשה על הארגון ועל איראן. שני הצדדים, ואולי בדגש על איראן, ניצבים כעת מול דילמה קשה ביותר: האם להמשיך במתווה הלוחמה מול ישראל, כפי שהוביל אותו נסראללה לאורך השנה האחרונה?
במהלך הצהרתו: המסר החריג שהעביר הרמטכ"ל בנוגע לסינוואר
צה"ל תקף בעוצמה מטרות בתימן, ואז הגיע המסר הברור לאיראן
האם יחריפו את מהלכיהם באופן שייתן לגיטימציה לישראל להרחיב את תקיפותיה מול לבנון? האם איראן תפנה לעבר תגובה ישירה מצדה כלפי ישראל? אכן, תהיות קשות ומרובות.
ראשית דבר ביחס לאיראן. אם נסתמך על השנה האחרונה, אין לה עניין בהסלמה נרחבת מדי ובעימות ישיר מול ישראל או לאבד כליל את בן טיפוחיה בלבנון.
יש לה עניין להתקרב מחדש למערב ובדגש על הממשל האמריקאי החדש (יהא אשר יהא) על מנת להסיר, או להקל, את הסנקציות הכלכליות ולהתמיד בחתירתה ליכולת גרעינית צבאית.
אם כך הדבר, הרי שטהרן עשויה לבלוע את הגלולה ה(מאוד) מרה, ותימנע מלשחק לידיה של ישראל. היא אומנם לא תרים ידיים בהכנעה, אולם לא תאפשר לישראל לגרור אותה לעימות. במילים אחרות: תשאף להכיל את הפגיעה בצמרת חיזבאללה, תאייש מחדש את הכוורת שלו, ותדבק באסטרטגיה ארוכת טווח שתסייע לשימור המשטר.
ביחס לחיזבאללה, הרי ששורת המכות הקטלניות הורידו במידה משמעותית את מניותיו באיראן וכנראה העבירו את מוטת ההכרעה ביחס להחלטות הקשות כעת לטהרן. הארגון יעשה מאמץ אדיר לשמור על נכסיו הפוליטיים בלבנון, על מנת לשמור על מרכזיותו בכל הנוגע לקבלת ההחלטות בזירה הפוליטית בביירות.
לבנון ניצבת בפני אתגר עצום. האם יצליחו גורמי האופוזיציה לחיזבאללה, ואולי גם אלו שחברו אליו בשנים האחרונות, לנצל את שעת הכושר כדי לחזק את מוסדות המדינה, לבחור נשיא ולהעלות את לבנון על מסלול אחר? מותר להיות סקפטיים, אולם גם לאפשר מידה מסוימת של הפתעה חיובית.
השאלה המרכזית: האם ניתן כעת להביא לניתוק החזית הלבנונית מזו שבעזה, כפי שישראל רצתה, תוך פגיעה קשה בחיזבאללה? הרבה מאוד תלוי בדיפלומטיה פרו־אקטיבית ואסרטיבית בהובלה אמריקאית, שתדע לנצל בתבונה את הפגיעות של חיזבאללה. על פניו, הנסיבות הנוכחיות עשויות לאפשר מהלך של הפסקת אש בהינתן דיאלוג אמריקאי-איראני (וישראלי, מאחורי הקלעים).
אתגר דומה עומד בפני ישראל. האם תשכיל לנצל את הצלחותיה המרשימות מול חיזבאללה כדי לקדם מהלך מדיני מול החזית הלבנונית? ישראל צריכה לנצל את הישגיה, את הפגיעות של חיזבאללה ואת חוסר עניינה של איראן במלחמה נרחבת וישירה, כדי להביא להפסקת אש בצפון.
זו מנתקת הלכה למעשה את הזיקה למלחמה בעזה, ופותחת פתח להסכמות שאפתניות יותר מעבר לחזרה גרידא ל־1701. התכלית היא להגיע למתווה מוסכם בלבנון שימנע, או יצמצם עד מאוד, את יכולת חיזבאללה להתחמש מחדש, ויאפשר למדינת לבנון לסדר את ענייניה, בדגש על בחירת נשיא במנותק מלפיתתו של חיזבאללה.
חשוב לזכור: הישגים צבאיים צריכים להוביל למהלכים מדיניים, שבתנאים אחרים לא ניתן היה לממשם. אל לישראל להיסחף אחר הצלחות טקטיות, מרשימות ככל שיהיו. אלו חייבות להיתרגם לשפה אסטרטגית.
