בבוא היום, כשיבוא היסטוריון להעריך את מורשתו של חסן נסראללה, הוא בוודאי יתחבט בשאלה מהו האירוע היותר דרמטי בחייו, שלטונו במשך 32 שנים או חיסולו במשך עשר שניות.
תימן עולה באש: ישראל תקפה מתקני נפט, תחנת כוח ונמל ימי בכמה מוקדים | צפו בתיעוד
צה"ל תקף בעוצמה מטרות בתימן, ואז הגיע המסר הברור לאיראן
אכן, לא כך היה רוצה נסראללה לסיים את חייו. המדינה שהוא לעג לה, בז למנהיגיה וכינה אותם בשמות גנאי, זלזל בכוחה ולא חשש להתעמת עמה צבאית ותקשורתית, שמה אותו ואת ארגונו ללעג בתוך שבועיים והעבירה אותו מהעולם בתוך עשר שניות, ועוד במעוזו, הדאחיה בביירות.
מעט מנהיגים העזו להתגרות כך בארצות הברית. הוא היה שותף לרצח של כ־300 אמריקאים בביירות בשנת 1983. ארצות הברית “כעסה” עליו על שהפך את לבנון ל”ארגון שיש לו מדינה” והוא ראה בכך זכות.
הוא צפצף על החלטה 1559 שארצות הברית יזמה באו”ם, וקראה ב-2004 לפרק את ארגונו. הוא ממש השפיל את מוסדות השיפוט האירופיים כאשר נאמר לו שרוצחי ראש הממשלה רפיק חרירי (2005) הגיעו מקרבתו ו”הוא עצמו בין החשודים ברצח”.
לא רק שהוא לא הסגיר את עצמו ואת אנשיו, אלא הוא גם איים לחסל את מי שיתקרב לדאחיה. אז אם מול ארצות הברית הוא נהג כך, מה ציפינו, שהוא ייבהל מישראל? בעולם הערבי הוא זכה לכבוד של מי שניצח את ישראל “ניצחון אלוהי” ו”הוריד את ישראל על ברכיה”.
כל זה קורה כאשר איראן השיעית, במאבק חובק עולם בפלג הסוני של האסלאם, ארגנה אט־אט חגורת אש סביב ישראל, כשלחיזבאללה ייעדו האיראנים את התפקיד המוביל. החל מ־1992 הפך נסראללה ארגון קיקיוני שאפילו שם קבוע לא ניתן לו, למעצמת טרור, לארגון תת-מדינתי שרבות מהמדינות הריבוניות בעולם לא הגיעו לרמתו הצבאית והמדינית.
בבחירות לפרלמנט של 2018 זכה חיזבאללה ביותר מ־340 אלף קולות, המספר הרב ביותר למפלגה כלשהי בלבנון מאז עצמאותה. במחסניו הוא צבר 100 אלף טילים ושמר על מאזן הרתעה מול “הישות הציונית”, מהלך שאף מנהיג ערבי לא זכה לו.
ההצלחה הביאה מנהיגים רבים לחפש את קרבתו ובעולם הערבי הוא הפך למותג יוקרה. מה כל כך הקסים את תומכיו ואוהדיו? במבט ראשון הוא נראה פחות עגום מרוב אנשי הדת השיעים, בין השאר בגלל לשונו הקלה והקולחת, הנטייה לספר בדיחות ודיבור בגובה העיניים.
הוא מעולם לא אימץ ולא יזם חוקים אסלאמיים קשוחים ולא הנהיג אלימות פנים-ארגונית. ולבסוף הוא קיבל את התואר “גואל לבנון” משום שבנה מדינה בתוך מדינה וסיפק לציבור שירותים אזרחיים נרחבים כמו בתי חולים, בתי ספר ושירותים חברתיים אחרים.
נסראללה, מכובד על ידי מיליונים ברחבי העולם הערבי והאסלאמי, החזיק בתואר “סייד”, אות כבוד שנועד לציין את השושלת של איש הדת השיעי עוד מימי הנביא מוחמד, מייסד האסלאם. רבים הופתעו מאורח חייו הצנוע, בניגוד להרבה מנהיגים ופוליטיקאים לבנונים וערבים.
נסראללה הותיר מורשת של אסלאם שיעי קשוח מול כל דת אחרת, כולל מוסלמים (סונים), שנאה יוקדת ליהודים ולישראל וחיים על החרב. בראיון בשנת 2016 אמר נסראללה: “אני לא מחכה שההיסטוריה תפטור אותי... מה שחשוב הוא שאלוהים יפטור אותי”. בסוף לא ההיסטוריה ולא אלוהים פטרו אותו, דווקא ישראל עשתה זאת.
הכותב הוא מרצה באקדמית גליל מערבי, חוקר החברה הפלסטינית, בעבר מושל ג'נין, מושל בית לחם, מושל צור וראש מנגנון התיאום עם הרשות הפלסטינית בתקופת אוסלו.