בימים אלו כשפרק חדש בהיסטוריה של המזרח התיכון נכתב לנגד עינינו, וכל הנחות היסוד באשר לאזור שבו אנו חיים מתערערות וצריכות להיבחן מחדש, פתאום, לאחר רצף של הצלחות מרהיבות של ישראל כביטוי לאסטרטגיה מאוד מרשימה ב"איך לחסל יישות טרור עוצמתית", חוזר ומחלחל לו שיח ישן.
מת מחנק וייסורים: כך נראו רגעיו האחרונים של נסראללה בבונקר
תימן עולה באש: ישראל תקפה מתקני נפט, תחנת כוח ונמל ימי בכמה מוקדים | צפו בתיעוד
המשגה ישנה, מעין קול מן העבר שממחיש שאנו עדיין בתוך האירועים ולא מבינים לעומר את עוצמתו של השינוי ואת העובדה שההיסטוריה נכתבת לנגד עינינו. "תמרון" ו-"הסדרה" הם שני המושגים המככבים בשיח הזה, ובפירוט גם מופעים מושגים כמו "נהר הליטאני" ו-"1701".
העקרונות המוסכמים על כולם הם אלו:
1. יש להמשיך עם הפעילות הצבאית האגרסיבית של צה"ל בלבנון לגריעת יכולותיו של חיזבאללה, עד שיסכים לתנאים שמציבה ישראל.
2. בסופו של כל מהלך צבאי, יש צורך במהלך מדיני שיסגור את האירוע (בהתאם לתכלית האסטרטגית ולמטרה של המהלך הצבאי).
עד כאן מרחב ההסכמות שעליו כאמור אין אדם אחד שלא יסכים. מכאן מתחיל שיח אחר, לרוב של פרשנים:
א. מהלך קרקעי - חלקם טוען שלנוכח ההצלחה המרשימה של צה"ל בפגיעה בארגון חיזבאללה, נוצר הפתח לקביעת עובדות בשטח ומכאן יש להמשיך לכיוון של תמרון קרקעי. איזה תמרון? גם כאן הדעות הן שונות:
1. חלק מדברים על תמרון אסטרטגי משמעותי בקו נהר הליטאני ואף צפונה מכך ל"כליאת" אזור דרום לבנון ותחילת ניקויו מגורמי טרור ומאמל"ח.
2. חלק מדברים על מהלך קרקעי טקטי שכל מטרתו היא לתפוס רצועת שטח רחבה מצפון לגבול עם ישראל ובכך ליצור חיץ פיסי בין יישובי הצפון ללבנון, כשהרצועה נתונה לשליטה ביטחונית של צה"ל (גם כאן נחלקות הדעות האם לצמיתות או עד להחלפה ע"י גורם אחר כלשהו).
ב. מהלך מדיני -
1. חלק טוענים שיש צורך לנסות "לסדר" את לבנון בסיוע ארה"ב וצרפת כך שיימנע שיקום הן צבאי והן פוליטי של חיזבאללה (או העדה השיעית ככלל).
2. חלק אחר טוען שיש להגיע ל"הסדרה" שזהו מעין שם קוד למסמך הבנות כתוב שבמסגרתו ישראל מעגנת את תנאיה בהסכמה של הצד השני (המוחלש) ואז מפסיקה את תקיפותיה ואת נוכחותה על אדמת לבנון. התנאי שמוצב במקרה הזה הוא בקרה ואכיפה חזקה מאוד בשטח ושמירת הזכות לישראל לפעול מול כל הפרה שתאותר בשטח.
השיח ראוי ובמקום, אבל הייתי מציע לבטל מספר קונספציות ישנות השייכות לעולם של לפני ה-6 באוקטובר, בטרם נתחיל בו. להלן התובנות והשאלות שלי:
מהלך מדיני - הסדרה
1. ההסדרה היא למעשה מסמך הבנות כתוב המחייב את שני הצדדים. לרוב, כפי שנוכחנו לדעת עם השנים, מחייב בעיקר את ישראל ומגביל אותה בבקרה ובאכיפה של ההבנות.
2. מי הצד השני - חיזבאללה מוחלש ובכך נעניק לו לגיטימציה? ממשלת לבנון החלשה שאינה מסוגלת לכפות את מרותה ושחיזבאללה הוא חבר בה? ארה"ב או צרפת - שתי מדינות שנמצאות הרבה מעבר לים ושהאינטרס העיקרי שלהן הוא "שמירה על השקט" כפי שהוכח לא אחרת, עם נטייה קלה של צרפת לאנדרדוג הלבנוני? האו"ם שכשל במשימתו האחרונה?
3. מהו מנגנון הבקרה והאכיפה הישראלי?
4. איך משמרים את הלגיטימציה הפנים ישראלית והבינ"ל לפעול מול כל הפרה ביד חזקה כאשר עברנו עם חתימת ההבנות למצב של מלחמת "יש ברירה" שבו טבע האדם הבסיסי מבקש את השקט והיכולת לחיות את חייו ללא הפרעה וצובע עם הזמן בצבעים ורודים יותר כל הפרה קטנה תחת האמירה של "לא נורא"?
5. כיצד הסדרה כזו הממוקדת בישראל, מסייעת לקהילה הבינ"ל בעיצוב מחדש של יחסי הכוחות בלבנון ושל "לבנון ללבנונים"?
6. כיצד הסדרה כזו מונעת השתלטות איראנית חוזרת על המדינה?
7. היכן סוריה בכל העסק, שהלא יש סיכוי שהיא תחליף את לבנון בתור המדינה האיראנית הבאה על גבולותינו.
מהלך קרקעי
1. מהי תכלית המהלך הקרקעי? כנראה שישראל אינה מתיימרת לכבוש שוב את לבנון והעניין אינו על הפרק לפי שעה.
2. מהו מנגנון הסיום של מהלך קרקעי כזה? האם יש תנאים שצריכים להתמלא ואז צה"ל יחזור לגבולות ישראל, או שמא בכוונתנו לשלוט ביטחונית בשטח הנכבש לפרק זמן בלתי ידוע?
3. לאיזה איומים נועד המהלך הקרקעי לתת מענה - כנראה שרצועת חיץ פיסית וישיבה בשלטים השולטים מלבנון תיתן מענה לירי בכינון ישיר לעבר בתי יישובי הצפון. האם יש ביכולתו של המהלך הקרקעי כולל אפילו עד לנהר הליטאני, לספק מענה לאיום הכטב"מים ולאיום הרקטות לטווח בינוני והטילים ארוכי הטווח שנותרו בידי חיזבאללה או שיהיו בידי כל גורם אחר בעתיד בלבנון? אם לא - אז אולי יש לחשוב על אמצעי אחר שיספק מענה לכך.
לאור האמור, אני מציע לאמץ המשגה חדשה ושיח חדש על המצב הרצוי בלבנון ביום שאחרי:
1. הסדרה תגביל עם הזמן רק את ישראל. יש לפעול יחד עם הקהילה הבינ"ל ללא הסדרה כתובה. הדבר ישמר גם את "השוט הישראלי" וידרבן את השחקנים השונים לפעול.
2. במקרה שאכן הולכים להסדרה – החלטה 1701 לא רלוונטית עוד. היא נכתבה כתוצאה של מלחמה עם חיזבאללה שהסתיימה בתיקו. המצב כיום שונה לחלוטין, ולמצבים חדשים שבהם ידה של ישראל על העליונה בבירור, כל הסדרה חדשה (שכאמור לטעמי אין צורך בה) חייבת לתת ביטוי לעליונותה של ישראל כמנצח הבלתי מעורער במלחמה הזו. 1701 לא עושה כן, ואם כבר בודקים אז החלטה 159 על פירוז לבנון מתאימה יותר, ובכל מקרה יש לגבש החלטה חדשה לגמרי.
3. בינ"ל - האו"ם אינו עוד חלק מהמשחק. שבענו מהאו"ם. ראינו את ביצועיו ועמדותיו בכל הנוגע למערכה בחזית עזה, והן שם והן בצפון הוא לא חלק מהפתרון וההסדרה אלא חלק מהבעיה. הכתובת שלנו הכמעט בלעדית היא ארה"ב עם נגיעות צרפתיות בתחומים האזרחיים.
4. כוח אכיפה וסדר חדש בלבנון - רק מוסלמים מבינים מוסלמים, בטח לא הקהילה הבינ"ל שנכשלה בעניין פעם אחר פעם. יש לנצל את המכנה המשותף הרחב שנוצר לישראל עם העולם הסוני בעקבות חיסולו של נצראללה והפגיעה הקשה בשליח המרכזי של איראן באזור, ולהביא כוחות סונים מערב הסעודית וממדינות המפרץ שהם יהיו כוח הבקרה והאכיפה בשטח לבנון, יסייעו לצל"ב ובעיקר יעמדו נגד החדירה האיראנית לא רק הצבאית כי אם זו החברתית-סוציאלית. כוח כזה בהחלט יכול יהיה לקדם סדר חדש בלבנון.
5. חלק מהסיפור אינו לבנון כי אם הנוכחות האיראנית - כל הסדר חובה שיכלול גם סוריה והגבול הלבנוני המזרחי. את לבנון תחליף להערכתי במהרה סוריה כמדינה האיראנית החדשה על גבולותינו. זה כבר מה שקורה כיום בפועל בשטחי סוריה ומשטר אסד חלש מדי מכדי להתנגד לכך. אין לאפשר זאת, ויש לעגן את המציאות החדשה שנרצה לראות גם שם או לפעול מעשית כדי להשיגה.
6. המהלך הקרקעי – יש לבחון איזה איומים קונקרטיים הוא מונע ולפעול קרקעית מול כל מרחב שבו אנו משערים שמסתתר איום כזה או יכול להתפתח. מול כינון ישיר של ירי לבתי תושבי הצפון ומול מנהרות חוצות את הגבול, יש בהחלט הצדקה למהלך טקטי ליצירת רצועת חיץ פיסית רחבה צפונית לגבול עם ישראל. מול כטב"מים וטילים ארוכי טווח, יש להשתמש בנוכחות בנקודות וצמתים מרכזיים שיאפשרו פשיטות להשמדה של כל מה שלא ניתן להשמיד מהאוויר וזאת לתקופה מוגבלת ועד להחלפה עי כוח אכיפה מוסכם.
והכי חשוב, ואני פונה גם ליושבי האולפנים וגם למקבלי ההחלטות. בוא נרד מרמת הסיסמאות, מההמשגה הישנה ומהשיח הישן שתקף למציאות של לפני ה-7 באוקטובר.
ביתר שאת אחרי השבוע האחרון אנו במציאות שונה לחלוטין בזירה הלבנונית ולהערכתי גם במזרח התיכון כולו לאחר שישקע מעט הערפל ויחלחלו התובנות והמסקנות, ולשם כך יש לפתח מערכת מושגים חדשה שתשקף את השינוי המהותי הזה. כל שימוש בהמשגה הישנה הנשענת על הנחות עבודה ישנות, יכרסם משמעותית עם הזמן בהישגי המלחמה הזו.
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים