חיסולו של חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה וממייסדיו, ויחד איתו בכירים נוספים בארגון הטרור, באמצעות מעל 80 טונות של פצצות שהוטלו על המפקדה בלב רובע הדאחייה בביירות, עורר ברחבי העולם את השאלה אם ישראל פעלה לפי הדין הבינלאומי, ואם באפשרותה לתקוף בעוצמה כה משמעותית בלב אזור מיושב.
דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי, בהצהרות לתקשורת הזרה, הסביר שתקיפת המטה המרכזי של חיזבאללה נעשתה בהתאם לדין הבינלאומי, וכי היה מדובר במטרה צבאית לגיטימית. דובר צה"ל צודק לחלוטין, והתקיפה העוצמתית הייתה בהתאם לחוק.
בלי שטיקים: ראשי האופוזיציה חייבים להסיר מיד את הווטו נגד בן גביר וסמוטריץ'
בפתחה של השנה הקרובה: אולי נתחיל מחדש? | ליאורה מינקה
השאלה המשפטית אם מותר למדינה דמוקרטית, המכבדת את הדין הבינלאומי, לבצע פעולה של סיכול ממוקד שבמסגרתו גם ייהרגו אזרחים שאינם מעורבים, נדונה על ידי בית משפט אחד בלבד בעולם כולו – בית המשפט העליון של ישראל בראשות הנשיא אהרן ברק, שלא חשש מלדון בסוגיה הנפיצה ולתת לה תשובה חיובית. מותר על פי המשפט הבינלאומי למדינה דמוקרטית חפצת חיים לבצע סיכולים ממוקדים של פעילי טרור, במטרה למנוע את המשך פעילותם הרצחנית.
פסק הדין של בג"ץ משנת 2006 הוא המקרה היחיד בעולם שבו נדונה החוקיות של סיכולים ממוקדים לצורך מניעת פעולות טרור. עד היום פסק הדין מהווה מדריך לכל צבאות העולם בנושא הדרך החוקית לביצוע סיכול ממוקד באופן חוקי.
המשפט הבינלאומי קובע שני עקרונות מרכזיים בדיני המלחמה: עקרון ההבחנה, שלפיו יש לתקוף באופן מכוון רק מטרות צבאיות ולא לתקוף מטרות אזרחיות, ועקרון המידתיות, שלפיו התקיפה והנזק הנלווה לה צריכים להביא לתועלת צבאית־ביטחונית שיש בה כדי להצדיק את הנזק, כגון פגיעה לא מכוונת באזרחים בלתי מעורבים.
השופט ברק קבע כי על הסיכול הממוקד להיות כפעולת מניעה של סיכון משמעותי ושהמחבל צריך להיות שותף בפעילות מתמשכת ולא חד־פעמית כנגד ביטחון המדינה. כאשר נלווית לפעולת הסיכול הממוקד פגיעה באזרחים בלתי מעורבים, על כוחות הביטחון לבחון את התועלת של הפגיעה במטרה (היתרון הצבאי מביצוע הסיכול הממוקד) אל מול הנזק שבפגיעה בבלתי מעורבים.
כך למשל, בשנת 2002 בוצע סיכול ממוקד של ראש הזרוע הצבאית של חמאס סאלח שחאדה, ובמהלכו נהרגו 14 אזרחים ובהם 11 ילדים, כולל בתו הקטינה ורעייתו. לאחר ביצוע הסיכול הוקמה ועדה לבדיקת חוקיות הפעולה. הוועדה קבעה כי חיסולו של שחאדה לא היה מידתי בכל הקשור לפגיעה בבתו הקטינה ובאזרחים חפים מפשע.
עם זאת, הפגיעה ברעייתו הייתה מידתית, שכן היא יודעת על מעשיו ומודעת לסכנות הקיימות בהימצאות בסביבתו של בעלה, שכל יום מנסה להסתתר במקום מסתור אחר. על כן היא נוטלת על עצמה סיכון.
לצד זאת נקבע כי הסיכול הממוקד היה חוקי, שכן סוגיית המידתיות הובאה בחשבון – והתוצאה הבלתי מידתית בפועל נבעה מכשל מודיעיני בדבר כמות הפגיעה האפשרית באזרחים, ולא מהחלטה מכוונת לפגוע בהם.
בעקבות פסק דינו של הנשיא ברק הותוותה דרך חדשה למלחמה בטרור העומדת בכללי המשפט הבינלאומי, ובסופו של דבר מדובר בשאלה של מידתיות – ככל שהסיכול מעניק ערך ביטחוני משמעותי יותר, כך יכולה ישראל לקחת סיכון יותר משמעותי לפגיעה באזרחים בלתי מעורבים, ועדיין הסיכול הממוקד יהיה חוקי לפי המשפט הבינלאומי.
חיסולו של חסן נסראללה, הארכי־טרוריסט, שאחראי על רציחתם של אין־ספור אזרחים וחיילים, והמשיך לתכנן פעולות טרור חמורות, מעניק ערך ביטחוני משמעותי ביותר למדינה, ולעולם כולו, ומכאן שגם הטלת יותר מ־80 טונות פצצות בלב אזור מיושב, שבו החליט לקבוע את הבונקר שלו בכוונת מכוון, היא פעולה מידתית המותרת לפי המשפט הבינלאומי.