בראש השנה מזכירים אנו שני יסודות באמונתנו. ראשית, עצם בריאת העולם (תלמוד ירושלמי עז, פא) "זה היום תחילת מעשיך – זיכרון ליום ראשון". ושנית, "יום הדין", כנאמר "בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" (מסכת ראש השנה, טז). לא רק על תקוותינו האישיות מתפללים אנו שתיגזר שנה ברוכה, אלא תחינתנו מופנית על המדינה כולה "ועל המדינות בו יאמר...".
ובעודנו מעלים בליבנו את כל מה שעברנו בשנה החולפת, וביודענו כי כל זה נגזר בראש השנה אשתקד – הרי רעד וחלחלה יאחזונו: מה טומן בחובו ראש השנה זה, שבפניו אנו עומדים ביראה ותקווה למהפך לטובה ונחמה. (יש לציין גם שיטה נוספת ולפיה העולם נברא בכ"ה באלול, ובראש השנה היה גמר הבריאה עם יצירת האדם).
שתי האמונות הללו, בריאת העולם על ידי הקב"ה וקיום המשפט לכל ברואי עולם, הן מטבע בעל שני צדדים. כי האמונה שהעולם אינו קדמון אלא נברא על ידי הבורא, והאמונה הוודאית שהעולם אינו הפקר אלא מונהג על ידי בעל בית, השופט אותנו בגין מעשינו לטוב ולמוטב – שתיהן תלויות האחת ברעותה.
כיוון שאני מאמין שהקב"ה ברא את העולם, הרי ישנה מטרה בבריאה זו ועלינו להגשימה, ולא חלילה לקלקל אותה במחדלינו, ועל כן ראש השנה הוא יום החשבון. הבורא ברא את עולמו במטרה שכל בני האנוש יהיו טובים ובני חורין בנפשם, ויהיו כפופים להשגחתו ומרותו, ולא יהיו משועבדים לבני אנוש כמותם.
אך כידוע, האדם נברא ישר, אבל "המה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת, ז). חשבונות אלו – של תאוות שלטון ויצר השתלטות איש על אחיו ומדינה על רעותה – יצרו מיצג של מלכויות רשעה וממשלות זדון, ועל אלה אנו מתפללים "כי כל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". כשתתקבל תפילה זו יוגשם חזון נביאינו "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו... ומלכותו בכל משלה".
דווקא עמנו, המיועד להיות אור לגויים, היה במשך אלפי שנות גלותו ונדודיו בין העמים תחת עול השעבוד. כמה כואבת המציאות שדווקא האיש שגילה לאנושות את קיומו של אלוקים, שהוא בעל העולם אשר הכריז "כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים", דווקא צאצאיו סבלו מעינויים ושעבוד.
החירות והדרור היו משאת נפשנו גם בהיותנו מושפלים על ידי בני עוולה. בלילות האפלים ביותר של שעבוד גופני, ידענו לשמור על חירות נפשית ורוחנית. הנשמה הישראלית ידעה ליצור מסכת ארוכה מני ים של ערכים, שהאירו גם במחשך העולמי, והאנושות כולה ינקה את החלק הטוב שבערכיה מיצירה פלאית זו של עמנו, שנוצרה על גבי תשתית שלא תיאמן של עוני גשמי ועבדות חומרית – אך תוך כדי נשימת אוויר פסגות של רוח אלוקית.
בראש השנה נדע להשיב לעצמנו את הרוח הגדולה שבה ניחן עמנו. כל פרט יידע לתקן את פגמיו ולא להתמקד בפגמי זולתו, ונזכור שגם בימים אדומים של סער ודמים ובלילות ארוכים של ייאוש – נישא נס ודגל של אמונה וביטחון כי אבינו מלכנו מצפה לנו שנתקרב אליו, והוא מיד יחבקנו.
נזכור ימים קשים מאלה, שמהם קמנו והשתקמנו. וגם היום נמחה דמעה סוררת ונגיל בשנה טובה, שבה תשוב מדינתנו להאיר לעצמה ולעולם באור יקרות של נצח ישראל.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה!