נאומו הנדיר של מנהיג איראן בתפילת יום השישי בטהראן אמנם נועד להפגין את חוזקה של הרפובליקה האסלאמית של איראן ולחזק את הרתעתה בפני תגובה ישראלית אפשרית, אבל בפועל דבריו של מנהיגה העליון של איראן, האייתולה ח'אמנהאי, רק המחישו את מצבה האסטרטגי העגום של איראן.
זאת כאשר ברקע הדברים ישראל ככל הנראה מחסלת גם את מחליפו של חסן נצראללה, האשם צפי אלדין, צעד שמקשה מאוד על איראן לשקם את הארגון עוד בסבב ההסלמה הנוכחי וככלל מאיים על "הפרוייקט הלבנוני" של איראן.
בנאומו בלטה התלות העמוקה שפיתחה איראן בכלל ומנהיג איראן בפרט בחיזבאללה ובמנהיג הארגון חסן נצראללה להידוק ותיאום פעילות השלוחים שלה במזרת התיכון, להרתעת ישראל מפני תקיפה באיראן ולחיזוק מעמדה של איראן במזרח התיכון. מותו של נצראללה מתכתב באופן ישיר עם החולשה הצבאית שמפגין הארגון אל מול מהלכיה של ישראל, משליך באופן ישיר על מעמדה הבטחוני של איראן באזור ובעיקר משאיר אותה חשופה צבאית בעימות עתידי מול ישראל.
ברקע הדברים, טהראן עדיין מנסה להרתיע את ישראל מלתקוף את איראן ובמקביל שר החוץ עראקצ'י מנסה לשמר את הציר ההתנגדות באמצעות ביקורים בסוריה ובלבנון, אבל נדמה כי טהראן קראה לא נכון את המפה, ובניגוד לתקיפה הקודמת שלה את ישראל בליל ה-14 באפריל, יכולתה לרתום את שלוחיה או את הקהילה הבינ"ל להרתעת ישראל מתקיפה באיראן נחלשה באופן דרמטי.
למרות התפתחויות אלו אסור כמובן לזלזל באיראן. ככל שהיא תלחץ לפינה גוברת הסבירות למהלכים בתחום הגרעין (העשרה ל-90%?) כדי לחזק את הרתעתה, והירי בשבוע שעבר גם העיד על השדרוג שאיראן ערכה במערך הטילים שברשותה בחודשים האחרונים.
לאור זאת, בהנחה שישראל קיבלה החלטה לתקוף את איראן היא צריכה לחשוב היטב מה היא רוצה להשיג בתקיפה שכזו. אם הרצון של ישראל הוא להמנע מהרחבת המערכה ולשמר את הקשר האסטרטגי עם הממשל בוושינגטון (שמתנגד לתקיפת אתרי הגרעין או מאגרי הנפט של איראן) אזי קבוצת המטרות שתבחר צריכה להיות בהלימה ליעד זה.
כך או כך, לאור הצפי שאיראן תגיב לכל תקיפה משמעותית ישראלית, ההסלמה עודנה לפנינו.