שנה לטבח. שנה לחטופים. שנה לנרצחים. שנה לטראומות. שנה לכאב. שנה לחרדות. שנה לדאגות. שנה לחיסולים. שנה לאבידות. שנה לחוסר שינה והיעדר החשק. שנה לגזירות כלכליות. שנה של אזעקות. שנה של פחדים. שנה של התנדבות. שנה של סולידריות. שנה של נתינה. שנה לאיבוד התמימות. שנה למלחמה.
כמה עברנו בשנה אחת, בלתי נתפס. במונחים של נורווגים או אוסטרלים, אלו אלפי שנות אור. במונחים של יהודים זו שנה, אכזרית מאוד יש לומר, אך נוספת, בהיסטוריה של רדיפת היהודים – ועוד שינוי לדנ"א.
מעבר לפוליטיקה: האם הבחירות הבאות ישימו סוף לפריצות המוסרית? | רותם טוני
הימים הארוכים העצובים: מה שעברנו הוא פשוט בלתי נתפס | ענת משה
אומה שבורה. לבבות שבורים ומרוסקים, ובכל זאת – אומה מלאת נתינה וערבות הדדית. אם תשאלו אותי על מצב האומה, אני אספר לכם על עמותה אחת, העוגן למשפחות המילואים, שבמשך שנה גייסה 10,000 מתנדבים מ־450 יישובים בכל הארץ, שמסייעים השכם והערב למשפחות מילואימניקים בכל הדרוש להן, על מנת לצלוח את המלחמה.
שנה שלמה, יום־יום, אזרחים מתנדבים כדי לתת לכל משפחת מילואימניק סיוע בכביסות, בבישולים, עזרה בשיעורי הבית ומה לא – רק כדי שהלוחמים והלוחמות ייצאו למשימה בראש שקט.
אז שנה למלחמה, שנה שהאומה שבורה, אבל שנה לאופטימיות, לאהבת האדם ולערבות הדדית. שנה טובה למתנדבי העוגן למשפחות המילואים.
הכותבת היא אסטרטגית ומנהלת קמפיינים.