איראן המטירה עלינו בלילה אחד כ־180 או 200 רקטות וטילים. איש לא נפגע פיזית, אך זו הייתה אכן מתקפה רצינית על ישראל, ישירות מאיראן, ומיד נוצרה הכרה כללית בקרב הציבור כי עלינו להגיב; הכרה אשר קיבלה גיבוי עקב הצהרתו הנחרצת של נתניהו כי איראן עשתה טעות גדולה וכי היא תשלם על כך מחיר גבוה. היו אפילו כמה אישים אשר הציעו יעדים ספציפיים בתחומה של איראן.

מומחים לתורת המשחקים: זו תהיה התוצאה של עימות בין ישראל לאיראן

אני מרשה לעצמי לפקפק בנכונות גישה זו, ובמיוחד נוכח הגדרה נכונה של מטרות המלחמה היום. את הצורך או “הזכות” להגיב על המתקפה האיראנית מוטב לאחסן עמוק לתקופת זמן לא ידועה ומכוח נסיבות שאולי יחייבו זאת בעתיד. האויב הישיר והמסוכן היום לישראל הוא חיזבאללה. לאמיתו של דבר, ארגון הטרור, שבנה עצמו מול גבולה הצפוני של ישראל, הוא זה ששלל את הריבונות של ישראל על לפחות 20% משטחה הגיאוגרפי.

מרגע שהסכמנו כי עלינו לפנות את יישובי הצפון מסכנת הפגיעה של מטחי חיזבאללה ופינינו מהצפון את תושביו, הסכמנו, לפחות זמנית, כי לישראל אין ריבונות אמת על 20% משטחה. ביטחון תושבי הצפון כבר לא נקבע על ידי צה”ל, אלא על ידי נסראללה והוא אף לא היסס להצהיר כי כל עוד צה”ל ברצועת עזה תושבי הצפון לא יוכלו לחזור לבתיהם.

נוצר מצב אבסורדי שאינו הולם מדינה ריבונית, על פיו ניהול חילופי אש, אם בתותחים או אם במטוסי קרב, בינינו ובין חיזבאללה הפך לשגרה, כמעט שנה שלמה, וזה עדיין נמשך אפילו נוכח המתקפה הנוכחית של צה”ל. את כל משאבי הלחימה שלנו אנו חייבים היום למקד בחמאס ובחיזבאללה. תקיפה של איראן תהיה שגיאה, שכן אנו נגרור אף את איראן אל קו החזית ולעימות ישיר איתנו.

אין אנו יכולים להרוס את איראן ואף אין לאף אחד כוונה כזו. תגובה על מתקפת הטילים שלה מטרתה ליצור הרתעה, לשכנע את איראן שלא כדאי לה לתקוף ישירות את ישראל. אולם על מנת שניצור הרתעה עלינו להגיב בעוצמה, ואם כך נעשה, איראן תצטרך להגיב בשלישית ואף היא בעוצמה. מה תהיינה התוצאות - זה בגדר הימור.

כשאנו הורגים אישיות כלשהי בתוך שטחה של איראן, אנו פוגעים בריבונותה; ואם היא רוצה לשמור על כבודה, כלפי חוץ, או כלפי פנים, היא חייבת להגיב. איראן רגישה ליחסי החוץ שלה. היא מבינה את מערכת הכוחות הפועלים בעולם צבאית וכלכלית. היא הודיעה כי מבחינתה מתקפת הטילים האחרונה על ישראל היא סגירת מעגל. בכך היא בעצם מודיעה, שלא במפורש, כי המלחמה שלנו מול חיזבאללה אינה מחייבת אותה לעימות ישיר מול ישראל.

בשלב זה, ואם אין שינוי בפועלה של איראן, עדיף לאמץ הגדרת מצב זה. להפנות כל משאבינו לריסוק חמאס וחיזבאללה, על שום שאלה הם ארגוני הטרור החזקים שמסכנים תמידית את ביטחון המדינה ותושביה ופוגעים ישירות בריבונותה של ישראל בתחום גבולותיה המדיניים.
בשלב זה, כשאנו מנהלים קרב שיטתי ונמרץ מול חיזבאללה, פוגעים בעיר ביירות, עדיף שלא להסתחרר. העולם כולו מביט אלינו ובוחן כיצד אנו מנהלים מלחמה זו.

ובכלל, בראייה לטווח ארוך, כשאנו ממשיכים לבסס את יכולות ההגנה וההרתעה מול איראן, עלינו לשאול עצמנו גם את השאלה המתבקשת: איך אנו מביאים לסיום את המאבק מול איראן? האם רק בדרך של חיזוק ההרתעה? כמה זמן יימשך מאבק זה? עוד עשר, 20 או 50 שנה?

אין ספק, יצירת ההרתעה הכרחית, אך זהו נתיב אחד. במקביל לו, יש ליצור את הנתיב השני שעל פיו עלינו לנסות להוביל לסיום את העימות עם איראן. אין אנו יכולים לנהל דיאלוג עם הממשל האיראני. ליבוי השנאה לישראל, מהול במוטיבים דתיים, הוא חלק מאופי השלטון שם והדרך להסטת תשומת הלב של הציבור באיראן מבעיות הפנים.

עלינו להתחיל בחשיבה יסודית וגיבוש דרכי פעולה כדי להגיע אל אוכלוסיית איראן הרחבה עם מסר של שלום. לחלק גדול מאוכלוסיית מדינה זו אין כל עניין בעימות עם ישראל. המשטר גורר אותם ומשתיק אותם כמו שהמשטר ברוסיה גורר את חיילי רוסיה ליפול בקרב חסר תכלית מול אוקראינה כדי להגשים חלומות נושנים של אימפריה מול ארצות המערב.