לזירת הפיגוע המדממת אתמול בחדרה הגיע המפכ״ל החדש, רב ניצב דני לוי. הדובר החדש שלו, אריה דורון, עלה לשידור כבר קודם, ובמסגרת העדכון לציבור הרחב בישר כי "המפכ״ל בדרך". זה חשוב, אבל לא בדיוק מה שהציבור ציפה. הוא ציפה לדעת האם היה זה פיגוע או אירוע פלילי וכמובן, רצה לדעת מה מצבם של הנפגעים באירועי הדקירה. את זה הדובר לא ידע לומר, אבל ה״מפכ״ל בדרך״.
ואז הגיע המפכ״ל החדש למקום. אני צריך לציין שאיני מכיר אותו, קראתי רק כי בא ממחוז חוף, שם נרשמה בתקופת כהונתו עלייה גדולה באירועים פליליים, כלומר מעשי הרצח בחברה הערבית וכן, השר איתמר בן גביר העדיף אותו על פני ניצבים ותיקים והקפיץ אותו מעליהם. יפה. לא ברור שזה נחוץ בימים האלה ל״הצעיר את המשטרה״, אבל המעשה נעשה.
כאשר הגיע המפכ״ל לזירה הוא התייצב לפני התקשורת ודיבר. טעות גדולה, קודם כל ראוי ללמוד את האירוע, לשנן את העובדות ואז להתייצב בפני המצלמות, אבל הדרך אצה למפכ״ל. כאן, חלה מסכת של טעויות אשר לימדה הרבה עליו, על דעותיו ועל גישתו לתפקידו.
אבל נתחיל במה שלא אמר, הוא לא אמר את הפשוט מכל, נכשלנו. המשטרה נכשלה אתמול כאשר אנשיה לא הצליחו לחסל את המחבל בעת מסע הדקירות ברחובות חדרה. תפקידה של המשטרה בימים האלה הוא לסכל טרור מבית, בשבוע האחרון היו שלושה פיגועים, בהם תשעה הרוגים ועוד פצועים רבים. כל זה קורה כאשר המשטרה, לדברי רב ניצב לוי ״מתוחה עד הקצה״ ומגויסת למשימה, אבל אם כך הדבר והמשטרה ״מתוחה עד הקצה״ הרי המצב יותר חמור גם ״מתוחה״ וגם טרור מתפשט והולך לתוך המדינה?
המפכ״ל האריך מאוד בדיבור. זירת הפיגוע אינה מיועדת לסקירה ביטחונית. תפקידה למקם את המפכ״ל קרוב לאירוע, נהוג למסור הצהרה קצרה ולחזור לעבודתו. לא כך נהג המפכ״ל. מוקף בקצינים ובשוטרים רבים, הרבה יותר מאשר היו ברחובות חדרה לפני שעה קלה, הוא ניסה לגלגל האחריות מעליו ולהאשים את השב”כ, שהרי, לדבריו, המחבל הגיע מה״שטחים״, לא נכון, הוא הגיע מאום אל פחם. יתר על כן, לוי פנה לכלל אזרחי ישראל ואמר כי ״נגזר עלינו״ לחיות עם הטרור הזה.
אז הוא שלא, ממש לא. טרור אינו גזירת גורל, טרור הוא תוצר של מציאות ישראלית, של עימות יהודי - ערבי שנמשך שנים רבות ואשר יש לחפש כל הדרכים כדי לסיים אותו. עד אז תפקידן של זרועות הביטחון לחסום את הטרור, כל אחת בגזרתה. משטרת ישראל מופקדת על הביטחון הפנימי.
לכל בעל תפקיד חדש ניתנים 100 ימים של חסד, המפכ״ל נמצא בחודש השני לתפקיד. הוא יכול עדיין להנות מן הספק, אבל בשביל זה הוא צריך מהר מאוד ללמוד. למשל, למלא הנחיות של היועצת המשפטית לממשלה אשר כבר בשבוע הראשון הוא ניסה להתנער ממנה.
או למשל, לומר לשר שלו ״לא״ כאשר הוא מתלונן באופן אישי כנגד אינסיתאר חיג׳אזי, מטפלת בילדי באמצעות חיות, אשר נתפסה לפני שנה רוקדת ביום זה, אבל מאידך שיגרה דברי צער על מות חברתה היהודית מקיבוץ באריץ. או קיי, נניח שרקדה בטיק טוק, האם חייבים לעצור אותה עתה, לכבול אותה באזיקים ולקשור את עיניה בפלאנלית? איזה סודות מדינה רצו בדיוק להסתיר ממנה? השופט שלח את המשטרה לעשות שיעורי בית.
אמון הציבור במוסדות השלטון יורד והולך. כל סקר מלמד עד כמה אזרחי ישראל איבדו את אמונם במדינתם., המשטרה כלולה. למרות שב 7 באוקטובר שוטרים ושוטרות גילו אומץ לב ותעוזה ולמעלה מ 50 מהם נפלו על הגנת הדרום. ישראל חייבת להם הרבה, אבל מאז מתברר כי הציבור סומך פחות ופחות אל המשטרה. דמוקרטיה נשענת על חוק וסדר, אם הציבור מאאבד בה אמון, במה יתלה? אחרי מי הוא ילך?
דני לוי יצטרך להחליט מהר מאד ובקרוב מה הוא רוצה להיות, מגן החוק והביטחון הציבורי בישראל או משרתו של השר בן גביר. למי נאמנותו נתונה? הזמן רץ.
הציבור ישפוט ויחליט.
הכותב הוא תא״ל (מיל.) ד״ר נחמן שי הוא דיקן המכון ללימודים יהדות בירושלים, ולשעבר שר התפוצות ודובר צה״ל.